ע"א 270/77

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בתביעת נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים. התביעה הוגשה נגד בעל הטנדר, קאלו; המבטח שלו; וחוסיין עמאש, שהיה לכאורה נהג הטנדר בעת התאונה. התובע, שהיה נוסע בטנדר, טען כי הפטור של עמאש מאחריות אינו צודק, שכן הוא לא הגיש כתב הגנה ולא העלה את הטענה של "סיכון מרצון". בית המשפט העליון קבע כי בעוד שתביעת התובע נגד קאלו והמבטחת נדחתה בצדק, שכן עמאש אכן נהג ללא רשותו של קאלו, הרי שיש להתייחס לתביעה נגד עמאש באופן שונה. השופט הדן בתיק שגה בכך שקבע את גורל התביעה על יסוד טענת הגנה – סיכון מרצון – שעאמאש לא העלה, ואשר לא היה לה בסיס עובדתי בכתב ההגנה. לפיכך קיבל בית המשפט העליון את הערעור והחזיר את התיק לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי. הפעם, על בית המשפט לדבוק בכללים פרוצדורליים הקובעים כי בהיעדר כתב הגנה, תביעתו של התובע צריכה להכריע בפסק הדין, אלא אם כן השופט הורה אחרת מטעמים מיוחדים. השופט בן-פורת הגיע למסקנה כי אין הצדקה לצו שביקש התובע, שהמשפט החוזר יישמע בפני הרכב אחר, והורה לעמאש לשלם לתובע 5,000 ל"י עבור הוצאות הערעור.