ת"א 39074-12-23

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לצו מניעה זמני שימנע מבנק לסגור את חשבונו של המבקש. הבנק התכוון לסגור את החשבון בשל חשד סביר להלבנת הון על רקע פעילות חריגה ובלתי משתלמת כלכלית של הלקוח, וכן מתנהלת חקירה פלילית נגד המבקש בגין עבירות הלבנת הון פוטנציאליות. המסגרת הנורמטיבית להחלטת הבנק כוללת את חוק הבנקאות, המחייב בנקים לספק שירותים אך מאפשר סירוב סביר, ותקנות שונות המפקחות על הבנקים למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור. החוק אינו מגדיר מהו סירוב סביר, ומשאיר לפסיקה לפרש. מקרים קודמים הראו כי התנהגות בלתי הולמת של לקוחות וחשש מהלבנת הון יכולים להצדיק סירוב. על הבנק מוטל הנטל להוכיח את סבירות סירובו, אך רף ההוכחה נמוך יותר מאשר במשפטים אזרחיים. על בית המשפט לבחון את החלטת הבנק על פי עקרונות המשפט המנהלי, ולהתערב רק אם ההחלטה אינה סבירה. לקבלת סעד זמני, על המבקש להוכיח קיומה של עילת תביעה, ומאזן הנוחות צריך להיות לטובתו. בית המשפט מצא כי הבנק הצדיק את סירובו הסביר וכי המבקש לא סיפק הסברים מספקים לפעילותו בחשבון. התנהלותו של המבקש, לרבות העברות כספים גדולות תכופות וביטולי שיקים, עוררה חשד סביר. הליך קבלת ההחלטות של הבנק נמצא תקין, וטיעוני המבקש וראיותיו לא תמכו בטענתו. באשר למאזן הנוחות, לא הוכיחו המבקשים נזק בלתי הפיך, מה גם שלא ניסו לפתוח חשבון בבנק אחר. כמו כן נשקלו האינטרס הציבורי באכיפת חוקי איסור הלבנת הון ותפקידו הפיקוחי של הבנק. חוסר תום הלב של המבקש, לרבות אי גילוי עובדות רלוונטיות ושיהוי בהגשת הבקשה, הביא אף הוא לדחיית בקשתו. לאור ממצאים אלה, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, ומועד סגירת החשבון נקבע למועד מאוחר יותר כדי לאפשר למבקש להיערך. המבקש חויב בכיסוי הוצאותיו המשפטיות של הבנק.