ע"א 49994-03-17

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי כותרת הכתבה, שהתייחסה לאדם כאל "עבריין", אכן הייתה לשון הרע. הקורא הסביר יפרש את המילה "עבריין" כאדם שהורשע בעבירה, מה גם שהמאמר המדובר פורסם באתר אינטרנט המתמקד בהבאת מידע אמין ועובדתי לציבור. בית המשפט קיבל את הטענה כי תוכן הכתבה עצמה אינו מהווה לשון הרע. השופט הדגיש כי הכותרת היא פעמים רבות החלק הבולט והבולט ביותר בכתבה, וקוראים רבים מבססים את הבנתם את הכתבה על הכותרת בלבד, ובכך מעניקים לה משקל מרבי. לכן, על עורכי מאמרים כאלה מוטלת אחריות משמעותית לוודא שהשפה שבה נעשה שימוש זהירה ומדויקת כדי למנוע הטעיית הקוראים. במקרה זה, המונח "עבריין" יצר מצג שווא כאילו האדם הורשע כאשר בפועל הוא רק נחקר במשטרה והודה בעבירה – הבחנה משמעותית. המערערים טענו כי המונח מתאים משום שהאדם הודה והייתה המלצה להעמדה לדין, אך השופט דחה טענה זו והדגיש את ההבדל בין המלצת משטרה להרשעה בפועל. עיתונאות אחראית דורשת דיוק ודיוק, ובמקרה זה היה על המערערים לנקוט לשון זהירה יותר, מה גם שפרסום הכתבה באינטרנט הפך אותה לנגישה לקהל עצום. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בנוסף, חויבו המערערים לשאת בהוצאות הערעור, בסך 20,000 ₪, תוך התחשבות גם ב"נזק המתגלגל" המתמשך שגרמה כותרת הכתבה, הממשיכה להכפיש את אופיו של הפרט באמצעות חיפושים באינטרנט. ההחלטה התקבלה על יסוד נימוקים אלה, והמזכירות הונחתה למסור העתקים מפסק הדין לשני הצדדים.