ערר 1035-03-22

תקציר

פסק הדין דן בתחולתה של תמ"א 38 על מבנה קיים עם תוספות שנעשו לאחר שנת 2005. על פי התוכנית, היא חלה על מבנים שהיתרי הבנייה שלהם ניתנו לפני 1980. תוספת לסעיף זה קובעת כי תוספות שנעשו למבנים אלה לאחר הקמתם לא יבטלו את תחולת תמ"א 38, ובלבד שההיתר לתוספת ניתן לפני 18 במאי 2005 - מועד פרסום התכנית לתוקף. בית המשפט העליון אימץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, המפרש את התכנית כך שניתן יהיה להחיל אותה על מבנים עם תוספות שנעשו לאחר שנת 2005, בתנאים מסוימים. אלה הם: הבניין זקוק לחיזוק ואינו עומד בתקן 413; היתר הבנייה לתוספות הוצא לפני הבהרת התקן בשנת 2014; התוספת שאושרה לא תעלה על 25% משטח הבניין לפני התוספת; וההיתר אינו מחייב במפורש את חיזוק המבנה. הבניין המדובר אינו עומד בדרישות אלה, ולכן לא ניתן לאשר עבורו תמריצים של תמ"א 38. בנוסף, גובה הבניין המאושר של 7.5 קומות עולה על הגובה שנקבע במדיניות הוועדה המקומית ובסקר השימור. לכן, הגובה לא יעלה על 6.5 קומות. הוחלט לדחות את הבקשה להיתר לפי תמ"א 38. פסק דין זה חוזר גם על שיטת חישוב אזורי השירות מהחלטה קודמת.