ת"א 29218-11-18

תקציר

התובע, שביצע עבודות שיפוץ עבור הנתבע, טען כי הנתבע חייב לו כספים בגין עבודות אלו וכן ביקש להעביר לו את הבעלות ברכב שהיה רשום על שם הנתבע, שכן הוא מימן את רכישתו. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובע כבר קיבל תשלום עבור העבודה וכי הרכב נרכש מכספה שהפקידה בידיו. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע לא הייתה עקבית ולא אמינה, בעוד שגרסת הנתבע לאירועים הייתה סבירה יותר ונתמכה בראיות. נפסק כי התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלום נוסף כלשהו מהנתבעת בגין עבודות השיפוץ, מה גם שהנתבעת כבר שילמה לו את חובותיה. באשר לרכב, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת כי היא נתנה לתובע כסף למשמרת, באמצעותו רכש את הרכב. לפיכך נדחתה טענת התובע כי הוא הבעלים של הרכב, ובית המשפט הורה לתובע להשיב לנתבע 35,000 ₪, סכום שבית המשפט מצא כי הנתבע נתן לתובע למשמרת, בניכוי עלות הרכב. כמו כן חויב התובע לשאת במלוא הוצאותיו של הנתבע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪, בשל שימושו לרעה בהליכים משפטיים.