ע"א 62358-03-22

תקציר

הערעור האזרחי מתייחס להסכם הלוואה בין המשיב למערערת, בסך של כ-2.1 מיליון ₪. לטענת המשיב, המערערת לא פרעה את ההלוואה. המערערת טענה כי הם פרעו את ההלוואה במלואה. השאלה המרכזית הייתה האם כל סכום ההלוואה הועבר למערערת, ואם כן, האם הוא נפרע. בית המשפט מצא כי המשיב אכן העביר את מלוא הסכום למערער. נקבע כי המערערת לא פרעה את ההלוואה, ואף לא הצליחה להוכיח אף אחת מטענותיהם כי ההלוואה נפרעה, בשל חוסר ראיות ובעיות מהימנות. טיעוניהם היו לעתים קרובות סותרים. כך למשל, טענה המערערת כי יש לפרוע את ההלוואה לאחר שהפרויקט יניב רווחים, אך גם טענה כי ההלוואה נפרעה. בית המשפט מצא את ראיות המשיב – לרבות דפי הבנק – משכנעות יותר, והגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להחזר ההלוואה. עם זאת, בית המשפט הורה כי אם המשיב יקבל בחזרה ערבות בנקאית שהעמיד, תהיה המערערת זכאית להחזר סכום הערבות בניכוי עמלות כלשהן. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. המלצתו של השופט יונה אטדגי אושרה על ידי השופטים שבח ויעקובוביץ.