תאד"מ 29941-07-20

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטענות והראיות שהוצגו הן על ידי הבנק והן על ידי טלמון, והגיע להכרעה בטענותיהם. באשר לטענת הבנק, נמצא כי לטלמון לא היו טענות תקפות לגבי היתרה בחשבונו, שכן היא נפרעה במלואה, והיתרה שטרם נפרעה כוסתה. מאז המשיך טלמון להשתמש בחשבון, אך לא העביר משכורת לאחר שפוטר, והוציא הוצאות ניכרות על התרופות של אחותו החולה, מה שהוביל ליתרת חובה. בהעדר טענות לגבי היתרה, ייחשב כי הסכום הנקוב על ידי הבנק נכון. לפיכך, תביעת הבנק בסך 14,382 ₪, בניכוי הסכום ששילם הערב, מתקבלת במלואה. בהתייחסו לטענתו של טלמון, בית המשפט מקבל אותה באופן חלקי. נקבע כי תאגיד בנקאי חב חובת נאמנות ללקוחותיו, שהבנק לא עמד בה בשני מקרים. ראשית, הבנק לא היה צריך לכבד שיק צד ג' על סך 20,000 ₪ שהוצג לפירעון, שכן הוא חרג ממסגרת האשראי בחשבונו של טלמון, וטלמון לא מסרה הודעה על ביטול שיק במועד. הודעה אמנם נשלחה לאחר שהצ'ק כובד, אך היא לא נשלחה באופן סביר, והיה על הבנק ליצור קשר עם טלמון לפני כיבוד הצ'ק. שנית, מתן אשראי זמני מאושר לטלמון על ידי הבנק לא היה מוצדק, שכן לא מדובר ב"מקרה חריג", ואופן נתינתו מצביע על שיקול דעת לקוי. כתוצאה מכשלים אלה נאלץ טלמון ללוות מהבנק 20 אלף שקל, ובית המשפט מורה לבנק לפצות אותו בסכום הצ'ק, דמי ביטול הצ'ק, הריבית על ההלוואה שנטל ועוגמת הנפש, שהסתכמו ב-23,389 שקל. סכום זה, בנוסף לשכר טרחה והוצאות משפט, מסתכם ב-28,389 ₪. עם זאת, מאחר שטלמון נדרש לשלם לבנק גם 14,382 שקל, ניתן לקזז את שני הסכומים זה כנגד זה. לפיכך, על הבנק לשלם לטלמון את יתרת הסכום בסך 14,007 שקל בתוך 30 יום. עוד נקבע בפסק הדין כי תביעתו של טלמון לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה ופגיעה בשמו הטוב אינה מבוססת, וטענת הבנק כי תביעתה של טלמון מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט נדחית. לפיכך, לאחר שקילה מדוקדקת של הראיות והטענות, מחליט בית המשפט כי על הבנק לשלם לטלמון 14,007 שקל, בעוד חשבונו של טלמון יישאר סגור.