ת"א 11555-06-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנתבעים לחסום את התובע מלהבהיר את טענותיהם בנוגע להפרת סימן מסחר. הבקשה, הנחשבת לסעד חריג ודרסטי, לא עמדה בתנאים הנדרשים לדחייה כאמור, כמפורט בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שהתובע הוא צד רלוונטי להליך בוררות מתמשך, ומשכך, התביעה הנוכחית הוגשה בחוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע אינו צד כיום לבוררות וכי ההליכים אינם מקבילים. בית המשפט הדגיש כי הבקשה נועדה לעכב את התביעה הנוכחית ולא לעכב את ההליכים להעברת התיק לבוררות. באשר לבקשה לעיכוב הליכים מכוח דוקטרינת "ההליך התלוי ועומד", הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו והכריע נגדה, בהתחשב בהבדלים בין עילות המחלוקת לבין הצדדים המעורבים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי עיכוב ההליכים יהיה בלתי יעיל ולא נוח לנתבעים, מה גם שהליך הבוררות מתמקד במערכת החוזית הכוללת ולא באופן ספציפי בהפרת סימן מסחר. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות התובעת, בסך 12,000 ₪, בגין הבקשה.