תאד"מ 44741-01-21

תקציר

התובעת שכרה חנות מהנתבעת מיום 28.6.05 ועד ליום 28.6.06. התובע תובע את הנתבע להחזר ארנונה שנאלץ לשלם בגין החזקת החנות, בטענה שהחזיק בחנות רק עד יוני 2006. הנתבע טוען כי התובע החזיק בחנות עד שנת 2009. בית המשפט מוצא כי התובע הצליח להוכיח כי לא החזיק בחנות מעבר לחודש יוני 2006, ועל כן הנתבע חייב בארנונה מנקודה זו ואילך. הסוגיה המרכזית היא מתי קמה עילת התביעה של התובע נגד הנתבע, ולפיכך מתי החלה תקופת ההתיישנות לרוץ. הנתבע טוען כי היה זה כאשר הוגשה התביעה הראשונה כנגד התובע, ואילו התובע טוען כי היה זה כאשר ניתן פסק הדין בתביעה השנייה, המורה לתובע לשלם ארנונה. בית המשפט מצדד בתובע וקובע כי עילת תביעתו קמה ביום 19.3.2020 ועל כן תביעתו אינה חסומה על פי חוק. כמו כן, בית המשפט קובע כי לנתבע לא נגרם נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי בהגשה, וכי התביעה אינה נגועה בחוסר תום לב של התובע. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי על התובע לשלם 19% מהארנונה בהתאם לתקופה בה החזיק בחנות, ועל הנתבע לשפות את 81% הנותרים. כמו כן חויב הנתבע בתשלום בסך 45,436 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בנוסף להוצאות משפט בסך 7,500 ₪.