ע"פ 5910/94

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של נהג משאית בהריגה בעקבות תאונה קטלנית. בית המשפט מצא כי השילוב של מהירות מופרזת, עומס כבד ותנאי דרך ירודים מהווה רשלנות רבתי, המקיימת את היסוד האובייקטיבי של העבירה. מבחינה סובייקטיבית, בית המשפט הניח כי הנהג היה מודע לסיכונים אך קיווה שהם לא יתממשו, ובכך ביסס את היסוד הנפשי של העבירה. ניסיון ההגנה לייחס את התאונה לכשל פתאומי בבלמים נדחה, שכן הראיות הצביעו על כך שהבלמים היו תקינים. בית המשפט דחה גם את הטענה כי יש להחיל את התיקונים האחרונים לחוק העונשין, שכן הם לא שינו באופן משמעותי את הגדרת ההריגה. פסק הדין סיכם את המסגרת המשפטית לקביעת רשלנות חמורה בתאונות דרכים, תוך שימת דגש על הסטנדרטים המחמירים החלים על מקרים כאלה. בית המשפט הכיר בטרגדיה עבור משפחת הקורבן, אך הותיר על כנו את העונש המקורי, שכלל מאסר בפועל ושלילת רישיון ממושכת, בהתחשב בתכונותיו החיוביות של המערער ובהיעדר עבירות תנועה חמורות.