ע"א 11386/05

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת נדונה השאלה המרכזית האם איחור ממושך בקבלת היתר בנייה מהווה הפרה יסודית של הסכם בניה בין קבלן למוכרים. ההסכם, שנחתם במקור בשנת 1992, חייב את הקבלן לקבל היתרים ולהתחיל בבנייה, כאשר המוכרים שומרים על 20% מהבעלות בפרויקט. למרות פסיקות קודמות של בתי המשפט שדחו את טענת ההפרה הראשונית של המוכרים, הם הגישו תביעה נוספת בשנת 2004, בטענה שהקבלן לא עמד בהתחייבויות שונות, כולל הבטחת ההיתר, תשלום מיסים ומתן הלוואות נדרשות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המוכרים, ביטל את החוזה והורה על מחיקת הערת אזהרה מהנכס. בערעור הקבלן נטען כי המוכרים אחראים לעיכובים וכי כל הפרה אינה מהותית. יתר על כן, הקבלן טען כי ביטול החוזה אינו הגיוני מבחינה כלכלית שכן הוא יוביל לכשל שוק, בהתחשב בתלות ההדדית בין המגרשים. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את פסק הדין המקורי והדגיש כי חוסר הפעולה של הקבלן להבטחת ההיתר מאז שנת 1995 ואי הפעלת מאמץ משמעותי מהווים הפרה יסודית. בית המשפט קבע כי המוכרים היו מוצדקים בביטול ההסכם, ודחה את הטענה כי שיקולים כלכליים יכולים לגבור על התחייבויות חוזיות. עוד צוין כי שיקולי השבה, הנוגעים לשיפורים שבוצעו בנכס, יטופלו בנפרד. משכך, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את הצו לתשלום שכר טרחת הקבלן על ידי הקבלן.