ע"א 58907-05-19

תקציר

הערר מתייחס להסכם תכנוני שנחתם בין המערערים ("המזמינים") לבין המשיב ("האדריכל") בשנת 2011, המתייחס לפרויקט מקרקעין. ההסכם כלל סעיף בלעדיות, לפיו התחייבו המערערים שלא להעסיק אדריכל אחר בפרויקט, וסעיף הנוגע להמחאת זכויות וחובות על פי ההסכם, המחייב את הסכמת שני הצדדים להמחאה. בשנת 2014 חתמו המערערים על הסכם קומבינציה עם צד שלישי, עינב, לפיו מכרו מחצית מזכויותיהם במקרקעין והעבירו לעינב את כל חובותיהם וזכויותיהם כלפי האדריכל על פי הסכם התכנון, ללא הסכמת האדריכל. האדריכל תבע הן את המערערים והן את עינב על סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם התכנון בגין הפרתו. בית משפט קמא קיבל את טענת האדריכל כנגד המערערים, אך דחה את התביעה נגד עינב, שכן היא לא הייתה צד להסכם התכנון. המערערים חויבו לשלם לאדריכל מיליון ₪ בתוספת הוצאות. המערערים ערערו על פסק הדין, והאדריכל ערער נגדית על סכום ההוצאות שנפסקו. השופט אטדגי קבע כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא צריכות לעמוד, אך בית המשפט שגה בפרשנות הסעיפים הרלוונטיים בהסכם התכנון. לפי פרשנותו, המערערים לא הפרו את ההסכם, ולכן האדריכל אינו זכאי לפיצוי המוסכם. תחת זאת, סכום הפיצוי הראוי שישולמו על ידי המערערים לאדריכל הוא 700,000 ₪, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה מיום 21.08.2014. עוד הציעה השופטת כי המערערים ישלמו לאדריכל הוצאות ערעור בסך 15,000 ₪. בהתנגדותה טענה השופטת שבח כי יש לדחות את הערעור. על פי לשונו הברורה של הסכם התכנון, ונוכח ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, הפרו המערערים את ההסכם ועל כן זכאי האדריכל לפיצוי מוסכם של מיליון ₪. עוד טען השופט שבח כי המערערים חייבים בתשלום סכום זה גם על פי סעיפים אחרים בהסכם. זאת ועוד, השופט קבע כי לטענות הנוספות שהעלו המערערים, לרבות טענת אשמתו ההשוואתית של האדריכל, אין כל בסיס ודינן להידחות. לפיכך, יש לקיים את פסק הדין ולהורות למערערים לשלם לאדריכל הוצאות נאותות, בהתחשב באופי הטענות שהועלו בערעור. השופט יעקובוביץ' הסכים עם השופט שבח כי המערערים הפרו את הסכם התכנון וכי האדריכל זכאי לפיצוי המוסכם. עם זאת, היא חלקה על פרשנותם של עמיתיה לסעיף 12.2 להסכם, וקבעה כי הוא אינו חל על המקרה הנדון, בו מכרו כל "הנציבים היחידים" כמקשה אחת את זכויותיהם במקרקעין. לפי פרשנותה, סעיף זה חל רק כאשר נציב יחיד מוכר את זכויותיו, ולא כאשר כל הנציבים מוכרים את זכויותיהם בקרקע, כולן או חלקן. בדעת רוב דחו השופטת שבח והשופט יעקובוביץ את הערעור ואישרו את פסק דינו של בית משפט קמא, תוך שינוי כי הסכום שישלמו המערערים לאדריכל הוא 700,000 ₪, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה מיום 21.08.2014. צו עיכוב הביצוע בוטל, והפיקדון שבידי בית המשפט, בסך 300,000 ₪, חויב לעבור לאדריכל. כמו כן, חויבו המערערים לשלם לאדריכל 40,000 ₪ בגין הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין.