ת"א 5038-06-21

תקציר

פסק הדין דן בתביעת לשון הרע ובתביעה שכנגד בין נהג מונית, התובע, לבין לקוחו, הנתבע. התובעת תבעה את הנתבעת בגין שני פוסטים שפרסמה בפייסבוק ותלונה מילולית שהגישה למנהל תחנת המוניות בה עבדה התובעת. הפוסט הראשון בפייסבוק תיאר אירוע בין התובעת לנתבע, בו התובעת צרחה לכאורה על הנתבעת ובתה האוטיסטית והעירה הערות פוגעניות כלפיהם. לפוסט צורפה תמונה של מונית התובעת עם לוחית הרישוי שלה גלויה. הפוסט השני, שפורסם מאוחר יותר, חזר על הטענות והביע זלזול בתובע. הנתבעת טענה כי התובעת השמיצה את בתה בכך שהשוותה אותה ל"חתיכת זבל". עוד טענה כי הוא הפר את חובתו החקוקה בכך שהשאיר את מנוע רכבו פועל ללא השגחה, דבר המנוגד לחוק. השופט קבע כי הפרסומים בפייסבוק מהווים לשון הרע וכי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לנכונותם. הפוסטים נכתבו לאחר שחלף זמן מה מאז האירוע, מה שמעיד על כך שהם לא היו תוצאה של התפרצות רגעית אלא החלטה מכוונת. עוד ציינה השופטת כי השפה הקשה וההאשמות הספציפיות כלפי התובע בנוגע לעבודתו עלולות להשפיל אותו ולפגוע במקצועו. עם זאת, השופטת דחתה את הטענה בדבר התלונה בעל פה למנהל תחנת המוניות, שכן היא נופלת תחת הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. באשר לתביעה שכנגד, קבע השופט כי הנתבע לא הוכיח את לשון הרע הנטענת של התובע או הפרת חובה חקוקה. כתוצאה מכך, השופט חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪, וכן 6,600 ₪ הוצאות ו-10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.