ת"א 945-12-11

תקציר

הנתבע טען כי היעדר חתימת התובעת על חוזה הבלעדיות משמעותו שלא היה קיים חוזה כזה. עם זאת, השופטת מצאה כי מעשיה של התובעת היוו קבלה, לכל הפחות בהתנהגות, הן של צו התיווך והן של חוזה הבלעדיות. עוד קבעה השופטת כי שני החוזים עמדו בדרישות החוק, למרות טענות הנתבעת כי לא עשו כן. חוזה הבלעדיות לא ביטל את חוזה התיווך, וניתן היה לבטלו רק בכתב. השופט העדיף את גרסת התובע לאירועים על פני זו של הנתבע, ומצא כי עדותו של התובע עקבית ומגובה בראיות ועדים, בעוד שעדותו של הנתבע הייתה מלאת סתירות והייתה עדותו היחידה של בעל עניין בתוצאה. עוד נקבע כי מעשיו של התובע היו הגורם היעיל למכירת הדירה, ומשכך זכאי התובע לדמי התיווך, שהוסכם כי יעמדו על 29,400 ש"ח בתוספת מע"מ. כמו כן, מאחר שהנתבעת לא שמרה על קשר עם התובע והקונה במהלך תקופת הבלעדיות, הייתה התובעת זכאית לכפל דמי התיווך, שהסתכמו בתוספת של 29,400 ש"ח ללא מע"מ, וכן תוספת של 7,506 ש"ח בגין איחור בתשלום האגרה, שחושבו בשיעור של 4% לחודש ממועד ההתקשרות. סכום זה היה גם פיצוי מוסכם, ולכן לא זיכה את התובעת בתוספת מע"מ. הסכום הכולל שחב הנתבע לתובע, על פי פסק הדין, היה 76,306 ש"ח, וכן הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו ב-12,000 ש"ח.