עת"מ 25821-03-10

תקציר

השאלה המרכזית המתעוררת בעתירה זו היא חוקיותו וסבירותו של נוהל משרד הפנים, החל רק על תושבי קבע ולא על אזרחים. ההליך המדובר שולל מעמד קבע מכל בן זוג זר שאינו נשוי רשמית לתושב ישראל. בית המשפט קובע כי הדרישה אינה חוקתית, אינה מידתית ואינה סבירה. היא גם גורמת לאפליה דתית וכלכלית. שינוי המדיניות, שמטרתו להיאבק בהתיישבות שוהים בלתי חוקיים במדינה, פוגע בזכותו הבסיסית של תושב ישראל לקיים קשר זוגי עם בן זוג זר. אין ראיות לכך שהמדיניות הקודמת, שאפשרה מתן מעמד לבני זוג ידועים בציבור של תושבי ישראל, נוצלה לרעה. בית המשפט מציע כי ניתן להשתמש באמצעים פוגעניים פחות כדי להשיג את המטרה של מניעת התיישבות בלתי חוקית. למשל, קביעת קריטריונים נוקשים להגדרת ידועים בציבור או הארכת התקופה והורדת המעמד המוענק לבני זוג זרים עד למתן מעמד קבע. לכן, המדיניות הנוכחית אינה סבירה. פסק הדין מורה למשיב לשאת בהוצאות העותרים ומחייב בחינה פרטנית של עניינם של העותרים.