ו"ע 130/07

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית בקשת המערערים לפיצויים לפי מסלול ב' לחוק יישום תכנית ההתנתקות (התשס"ה-2005) בשל אי עמידתם בדרישת מרכז חיים בכפר דרום. העובדות העיקריות הן כי המערערים, זוג נשוי ואב למספר ילדים, עברו למגורי קבע בכפר דרום בשנת 1992. בשנת 1998 עבר הבעל למצפה רמון ללמד בישיבה, והמשפחה הלכה בעקבותיו והתגוררה שם כשבע שנים עד שבקשת השבתון של הבעל נדחתה. רהיטי המשפחה הושארו בבית משפחת כפר דרום, והמערערים נותרו מעורבים בקהילה ובפעילותה. המשיב דחה את תביעת המערערים לפיצוי מסלול ב' לאחר שימוע, וקבע כי מרכז חייהם עבר למצפה רמון. המערערים ערערו וטענו כי מעברם למצפה רמון הוא זמני ומרכז חייהם נותר בכפר דרום. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת המשיב והדגיש כי מרבית הקשרים האובייקטיביים, כגון מגורים, קשרי משפחה, פרנסה וכתובת תעודת זהות, מצביעים לכיוון מצפה רמון. הקשרים הסובייקטיביים לכפר דרום, אף שהוכרו, לא הספיקו כדי לגבור על הקשרים האובייקטיביים. זאת ועוד, המגורים הממושכים במצפה רמון, השינוי בנסיבות המשפחה שם, והיעדר תוכניות קונקרטיות לחזור לכפר דרום, הביאו את בית המשפט למסקנה כי מרכז חייהם של המערערים השתנה. פסק הדין דן גם במושג "מרכז החיים", תוך שימת דגש על המבחן האובייקטיבי ועל חשיבות המגורים וקשרי המשפחה. פסקי דין קודמים במקרים דומים נדונו אך נמצאו שונים עובדתית ולכן אינם מכריעים. בית המשפט דחה את הערעור, אישר את החלטת המשיב והורה למערערים לשלם הוצאות משפט.