ת"א 52592-08-20

תקציר

בפסק דין מפורט זה, בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת תמר נאות פרי) דחה תביעת נזיקין של אדם שנגרמו לו כוויות קשות במהלך הליך חירום רפואי. התביעה הוגשה נגד מגן דוד אדום (מד"א) וקופת חולים מכבי, בטענה לרשלנות מצד צוותי ההצלה והטיפול הרפואי. **רקע עובדתי:** התובע התמוטט בכניסה לסניף של קופת חולים מכבי עקב כאבים בחזה. צוות קופת החולים וצוות מד"א שהוזעק למקום ביצעו פעולות החייאה מתקדמות במשך כ-45 דקות. במהלך ההחייאה, התובע סבל מכוויות קשות, שהתגלו לאחר מכן בבית החולים. התובע טען שהכוויות נגרמו עקב רשלנות של הצוותים הרפואיים, הן בביצוע ההחייאה על מדרכה חמה והן בשימוש במכשיר הדפיברילטור (מפעם) תוך מגע עם מעקה מתכת. **טענות התובע:** 1. **רשלנות בביצוע ההחייאה:** * השכבת התובע על מדרכה לוהטת ללא חציצה כלשהי (שמיכה, לוח גב), או העברתו למקום מוגן. * שימוש במפעם בעוד התובע שוכב על משטח מוליך (מדרכה) ובמגע עם מעקה מתכת, דבר שגרם לכאורה ל"התחשמלות", לזליגת זרם חשמלי לאדמה, להארכת משך ההחייאה ולהחמרת הכוויות והנזק המוחי. * הפרת נהלים ופרוטוקולים מחייבים, תיעוד רפואי לקוי. 2. **הפרת חובות חקוקות:** חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות החולה. 3. **הפרה חוזית:** הפרת חוזה ו/או חובת תום הלב ביחסים שבין המטופל למוסדות הרפואיים. 4. **נזק:** פגיעות פלסטיות, נוירולוגיות, אורתופדיות ונפשיות, עם נכויות משמעותיות. **טענות הנתבעות (מד"א וקופ"ח מכבי):** 1. **טענות מקדמיות:** שיהוי בהגשת התביעה, היעדר חוות דעת רפואית כדין (בעניין רשלנות), והגשת תביעה כנגד מי שהציל את חיי התובע מעוררת אי נוחות מוסרית. 2. **הכחשת הרשלנות:** * הצוותים פעלו במקצועיות מרבית, תוך הפעלת שיקול דעת רפואי סביר, והמטרה העליונה הייתה הצלת חיי התובע. * החייאה בוצעה על משטח קשיח ובטוח (מדרכה), ולא היה מקום להפסיק את רצף הפעולות לצורך העברה או בידוד. * הכוויות נגרמו מהמדרכה החמה מיד עם התמוטטותו, עוד לפני הגעת צוות מד"א, ו/או הוחמרו כתוצאה מטיפולים מאוחרים בבית החולים (כגון טיפול בקירור). * לא היה מגע בין רגליו של התובע למעקה מתכת. 3. **היעדר קשר סיבתי:** פעולות הנתבעות הצילו את חיי התובע ומנעו נזק מוחי. 4. **אשם תורם:** התובע עיכב את פנייתו לטיפול רפואי למרות שחש ברע, והיה לו רקע רפואי קודם משמעותי. 5. **העברת נטל הראיה:** טענות התובע אינן עומדות בתנאים להפעלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. 6. **הנזק:** טענות הנזק מופרכות ומוגזמות, ועלויות הטיפול מכוסות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי לא הוכחה רשלנות מצד הנתבעות. 1. **הטענה הראשונה: שימוש במפעם ו"התחשמלות"**: * **שימוש במפעם על מדרכה:** נקבע כי לא הוכחה רשלנות בכך שההחייאה בוצעה על מדרכה (עשויה אבן משתלבת), ולא על מצע מבודד. לא הוצגה כל הוראה, נוהל או פרקטיקה מקובלת האוסרים זאת. המדרכה נחשבה למשטח קשיח ויציב, המתאים להחייאה. * **מגע עם מעקה מתכת:** טענה זו נשענה בעיקרה על תצהיר של אשת התובע לשעבר, אך נסתרה בעדויות חמשת עדי הנתבעות (פרמדיקים, רופאים ואח), אשר שללו קיום מגע של רגלי התובע עם מעקה מתכת. בית המשפט העדיף את גרסת עדי ההגנה, בין היתר עקב חוסר פירוט וסותרים בתצהיר אשת התובע לשעבר, ובהיעדר תיעוד לכך במסמכים הרפואיים בסמוך לאירוע. כמו כן, הכוויות הסימטריות בשתי השוקיים לא תאמו את הנטען לגבי מגע עם מעקה. * **"זליגת זרם" והארכת משך ההחייאה:** בית המשפט לא השתכנע שהצורך בתשע מכות חשמל נבע מזליגת זרם, והסביר כי הדבר יכול לנבוע מהמצב הרפואי הייחודי של התובע. * **הכוויות הקדמיות בשוקיים:** הוסבר כי כוויות אלו נגרמו ככל הנראה כתוצאה מטיפולים רפואיים מאוחרים בבית החולים (קירור, תרופות מכווצות כלי דם) אשר היו חיוניים להצלת חייו ולמניעת נזק מוחי, ולא כתוצאה מההחייאה עצמה או מ"התחשמלות". 2. **הטענה השנייה: ביצוע ההחייאה על המדרכה החמה**: * **תחילת ההחייאה:** נקבע כי לא הייתה רשלנות בהתחלת ההחייאה על המדרכה. הצוות לא זיהה את המדרכה כמסוכנת באופן שמחייב סטייה מפרוטוקול הטיפול המורה על תחילת טיפול מיידי ללא דיחוי. הצוותים העידו כי המדרכה נראתה בטוחה, לא חשו חום קיצוני, והעדיפו להציל את חיי התובע. כל עיכוב לצורך בידוד היה עלול להיות הרסני. * **המשך ההחייאה:** בית המשפט דחה את הטענה כי היה צורך או ניתן היה להפסיק את ההחייאה הממושכת (45 דקות) לצורך הזזת התובע, הנחתו על מצע מבודד, או העברתו למקום אחר. זאת, מכיוון שהדבר היה פוגע ברצף הטיפולי הקריטי להצלחת ההחייאה, ועלול היה להוביל לנזק מוחי או מוות. הטענה כי ניתן היה לבצע פעולות אלו ללא סיכון לא הוכחה באופן מספק. * **מועד היווצרות הכוויות:** הוכח כי הכוויות הראשוניות נגרמו בסמוך לתחילת ההחייאה, ולכן, גם אם הייתה רשלנות בשלבים מאוחרים יותר, הנזק העיקרי כבר נגרם. * **החמרת הכוויות:** הוכח כי החמרת הכוויות נגרמה כתוצאה מטיפולים רפואיים חיוניים שניתנו בבית החולים לאחר ההחייאה. **הלכות משפטיות ויישומן:** * **מבחן הרופא הסביר:** בית המשפט הדגיש כי הרשלנות נבחנת "בזמן אמת" ולא בדיעבד ("חכמה שלאחר מעשה"). המבחן הוא הרופא הסביר בשעת מעשה, לא הרופא החכם בדיעבד. * **טיפול בחירום:** בטיפול חירום מציל חיים, יש להעניק עדיפות עליונה להצלת חיים, ופעולות שיש בהן חשש לעיכוב או סיכון, גם אם הן עשויות למנוע נזק אחר (כמו כוויות), לא ייחשבו בהכרח כרשלנות. * **נטל הראיה:** הנטל להוכחת התרשלות נותר על התובע. במקרה זה, לא הוכח קיום "נזק ראייתי" המעביר את הנטל לנתבעות, וגם אם היה מקום לכך, הנתבעות הרימו את הנטל להוכיח שלא התרשלו. * **חובות חקוקות וחוזיות:** בית המשפט קבע כי לא הוכחה הפרה של חובות חקוקות או חוזיות, שכן הטיפול ניתן באופן סביר ומקצועי בנסיבות העניין. **סיום:** בית המשפט דחה את התביעה, אך מצא לנכון, לפנים משורת הדין, להימנע מחיוב התובע בהוצאות משפט, לאור הקשיים והנכות המשמעותית שנותרה לו.