ע"א 3271/02

תקציר

המשיב, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1992, ערער על הערכת ועדת המוסד לביטוח לאומי לקביעת נכותו לצמיתות בשיעור של 40%, ואילו מבטחת המערערת ביקשה להפחית סכום זה בשל תאונות קודמות של המשיב. בית המשפט המחוזי מינה מומחים רפואיים משלו, שדעותיהם היו שונות מוועדת המכון, אך בסופו של דבר בית המשפט צידד באחרונים. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו, ובית המשפט הסכים חלקית, וקבע כי קביעת המוסד לדרגת נכות בשיעור של 40% לפני התאונה מתאימה יותר מקביעת השיעור הנמוך יותר על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי בעניין החלת תקנה 15 על ידי המכון, שהגדילה את שיעור הנכות ל-60%. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי יש לפצות את נכותו של המשיב בשיעור של 40%, תוך חישוב מחדש של ניכוי המס בהתאם. עוד נקבע בפסק הדין, כי כל מחלוקת בנוגע לסכום המגיע למשיב יכולה להיות מובאת להכרעתו של בית משפט קמא. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, וגם הערעור הנגדי בעניין שיעור ניכוי המס התקבל באופן חלקי.