ע"א 3101/22

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, או לחילופין, צו האוסר על כל דיספוזיציה בנכס הנדון. המבקש, שתביעתו נדחתה בערכאת בית משפט קמא, מבקש סעד זמני עד לדיון בערעורו. על פי תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, כלומר בעל הדין הזוכה יכול ליהנות מזכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין. כדי לעכב את הביצוע, על המבקש לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים שני תנאים: הראשון, כי סיכויי הצלחתו בערעור טובים, ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך ללא השהייה. במקרה זה קבע השופט כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים, בהתבסס על פסק דינו המקיף של בית המשפט המחוזי, שהתבסס על קביעות עובדתיות. עם זאת, מאזן הנוחות נוטה מעט לטובת המבקש. השופטת נימקה את החלטתה בכך ששמירה על הסטטוס קוו ביחס לזכויות הקניין תמנע נזק בלתי הפיך למבקש אם הערעור יתקבל, שכן ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. מאידך גיסא, כל נזק שייגרם למשיבים עקב עיכוב ביצוע ניתן יהיה לפצות כספית. לפיכך, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, וניתן צו מניעה זמני, האוסר על כל דיספוזיציה בתיק עד לשמיעת הערעור, שנקבע לא יאוחר מנובמבר 2022. המבקש נדרש להעמיד ערבות כספית בסך 70,000 ₪ עד ליום 27.6.2022, או שצו המניעה יבוטל.