ה"פ 18209-06-14

תקציר

המבקשים, ישראל ועובדיה פדל, ביקשו מבית המשפט להכריז עליהם כבעלים חוקיים של נכס הממוקם ברחוב גבעתי 52 ברמת גן ולהורות על רישום הנכס האמור על שם הוריהם המנוחים בהתאם. המשיבים היו מינהל מקרקעי ישראל, הקרן הקיימת לישראל ועיריית רמת גן. המבקשים טענו כי הוריהם התגוררו בנכס האמור כבר בשנת 1949 והיו הבעלים המקובלים בו. לאחר גירושין חתם אביהם של המבקשים על הסכם המעביר את זכויותיו בנכס לאמם. המבקשים טענו כי אמם החזיקה בנכס במשך שנים רבות, משלמת מיסים ושירותים, והורישה להם אותו עם מותה. עם זאת, כשניסו לרשום את הנכס על שמם, גילו שהוא אינו רשום על שמה. בינתיים רשמה העירייה חוזה חכירה על חלק מהנכס והפקיעה חלק אחר לצורכי ציבור. המשיבים טענו כי המבקשים אינם הבעלים של הנכס וכי הוא בבעלות העירייה. הם הדגישו כי הקרקע מיועדת לצורכי ציבור ולא ניתן לרשום אותה למגורים. בנוסף, טענו המשיבים כי המבקשים לא רכשו את הקרקע ולא שילמו דמי חכירה, וכי החזקה בנכס אינה מורשית. עוד ציינה העירייה כי לטענת המבקשים הוגש שיהוי משמעותי וכי הליך ההפקעה היה כדין. לאחר בחינת הראיות שהוצגו, מצא בית המשפט כי המבקשים לא הצליחו להוכיח את טענת הבעלות שלהם. הראיות הוכיחו לכל היותר את השימוש וההחזקה בנכס על ידי הורי המבקשים, אך לא את הבעלות. יתר על כן, מרישומי רישום המקרקעין עולה כי הזכויות בנכס מוקנות לעירייה, והייעוד הנוכחי אינו מאפשר שימוש למגורים. גם ההסכם בין הורי המבקשים לבין צוואת האם המנוחה לא הצביע על העברת זכויות כלשהי. עדי המבקשים ומסמכיהם, לרבות חוברת מידע וקבלות תשלום, תמכו בטענת החזקה אך לא בבעלות. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעמדם של הורי המבקשים הוא של בעלי סמכות במקרקעי ציבור, שהיא סוגיה נפרדת מהחזקה. בשל אי הוכחת טענתם של המבקשים, דחה בית המשפט את הבקשה והורה להם לשלם למשיבים הוצאות משפט. טענת המבקשים לבעלות או לרישום החכירה נתפסה כהליך מיותר, ובית המשפט מתח ביקורת על בחירתם להשתמש בו כנשק התקפי ולא כחומת מגן. עוד ציין בית המשפט כי טענות המבקשים בסיכומים ניסו לבצע פניית פרסה מטענת הבעלות הראשונית שלהם, שלא נתמכה בראיות כלשהן. לפיכך חויבו המבקשים לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין, לרבות שכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום.