ת"א 43858-04-17

תקציר

בין התובע לנתבע סכסוך ארוך שנים על מכירת מקרקעין אשר הגיע בעבר לבית המשפט והסתיים בהסכם פשרה. התובעת תובעת כעת פיצוי כספי מהנתבעת בגין אי העברת הקרקע כפי שהוסכם. הנתבע טוען כי לתובע אין עוד זכויות במקרקעין שכן מכר זכויות אלה לצדדים שלישיים ולכן אינו יכול לקבל פיצויים. השופט מתייחס תחילה לשאלה האם התובע זכאי לקבל פיצוי כלשהו מהנתבע. הם פוסקים כי אכן מגיעים לתובע פיצויים שכן הקרקע לא הועברה והסכם הפשרה מזכה אותם בכך. לאחר מכן, השופטת שוקלת את טענת הנתבע כי התובע מכר את זכויותיו על פי ההסכם לצדדים שלישיים. השופט קובע כי אמנם מדובר בחשש תקף, אך עדיין זכאי התובע לתבוע פיצויים. השופט מורה כי אם התובע מעוניין לקבל פיצוי, עליו להמציא הצהרה חתומה מהצדדים השלישיים לפיה אין להם כל טענה כלפי הנתבע. אם הנתבע לא ימסור פרטי התקשרות לחתימות אלה בתוך 30 יום, לא תידרש הצהרה. לאחר מכן פונה השופט לסוגיית שווי הקרקע. לטענת התובעת, יש לפצות אותם על שווי הקרקע בתוספת שווי הבניין על הנכס. השופט קובע כי מאחר שהבניין נבנה בניגוד לחוק והוצאו נגדו צווי הריסה, לא ניתן לכלול את ערכו בפיצויים. הערכת שווי הקרקע על ידי המומחה ב-1,300 ₪ למ"ר מאומצת על ידי בית המשפט. סוגיה נוספת השנויה במחלוקת היא האם למר מסארווה, הרשום כצד להסכם הפשרה, יש זכויות כלשהן בקרקע או בפיצויים. השופטת קובעת כי מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שמסרווה מכר את זכויותיו, ובהינתן שהיה צד להסכם ולהליכים משפטיים קודמים, יורשיו זכאים למחצית מכל פיצוי שנפסק. השופט דוחה גם את טענת הנתבע כי יש להפחית את אחוז הקרקע המופקעת. הם קובעים כי ההסכמים אינם תומכים בהבחנה זו ושווי הקרקע מבוסס על מלוא 647 המטרים הרבועים. בסך הכל זכאי התובע לפיצוי בסך 420,550 ₪, בניכוי 87,500 ₪ שכבר הוחזרו לו. סכום זה, בסך 333,050 ₪, ישולם בתוספת ריבית והצמדה על פי החוק החל מה-7 באפריל 2013. הנתבע ישלם לתובע גם את הוצאותיו, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת מומחה, בסך 115,000 ₪. בנוסף, הנתבע יישא בשכר טרחתו הריאלי של התובע, שנקבע על 80,000 ₪, בשל איחור בתשלום ומורכבות התיק. לנתבע יש 30 יום לבצע תשלומים אלה, ולאחר מכן ניתן להגיש את פסק הדין לביצוע. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז.