מ. מקרקעין 28/22

תקציר

פסק הדין דן בחובתו של משכיר להשתתף בהוצאות אחזקת בית משותף, כאמור בסעיף 58(א) לחוק המקרקעין. החוק מחייב את בעלי הדירות להשתתף בתחזוקה וניהול נאותים של הרכוש המשותף, בהתאם לשטח הרצפה של דירותיהם. זוהי חובה מוחלטת ועצמאית, שכן אי תשלום עלול לפגוע באחזקת הבית. הגדרת "החזקה נאותה", הכוללת פעולות מעבר לצורך, שיפוצים אסתטיים וכאלו שנועדו לתפקודו ולמראהו התקין של הבית המשותף, טעונה הסכמה של רוב רגיל של בעלי הדירות. במקרה זה, הבית המשותף הוכרז כמסוכן עקב נזק משמעותי, שהצריך תיקונים נרחבים. הנתבעים, שהם בעלי הדירות, טענו כי יש להפנות את התביעה כלפי קבלן אחר וכי עבודות השיפוץ מיותרות. עוד טענו כי ההחלטות התקבלו ללא סמכות וכי היצירה אינה נופלת תחת ההגדרה של "החזקה ראויה". השופטת דחתה את טענות הנתבעים והדגישה את דחיפות המצב ואת חובתם המוחלטת של בעלי הדירות להשתתף בהוצאות התחזוקה. השופטת הכירה בפגמים בתהליך קבלת ההחלטות, אך ציינה כי האישור לפתיחת חשבון בנק לצורך השיפוץ מרמז על אישור לביצוע העבודה. באשר לצורך בשיפוץ, קיבלה השופטת את טענות התובע ואת הראיות כי הבית המשותף היה בסכנה ודרש תיקונים נרחבים. השופטת התייחסה גם לחובות הנתבעים בגין תחזוקה שוטפת והורתה להם לשלם לתובע בהתאם. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת התובע וקיבל את התביעה במלואה. עם זאת, נוכח הפגמים בביצוע פרויקט השיפוץ וחוסר המאמץ של התובעת לדון בעניין עם הנתבעים, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו. לנתבעים ניתנו 30 יום לשלם את חובותיהם.