עת"א 32532-05-21

תקציר

העותר, אסיר ביטחוני בכלא גלבוע, ביקש לחייב את המשיב, שירות בתי הסוהר, להתקין מזגנים או מתקני קירור אחרים באגפי בית הסוהר עבור כלל האסירים. העותר, המשמש כ"דובר" האסירים הביטחוניים באגפו, טען כי תנאי החום הקשים בכלא בחודשי הקיץ היו בלתי נסבלים ופגעו בזכויותיהם. שב"ס, לעומת זאת, ביקש לדחות את העתירה, להגביל את הדיון לעניינו האישי של העותר ולהדגיש את סמכות שיקול הדעת של הרשות לניהול בתי סוהר. בית המשפט קבע כי תפקידו של העותר כ"דובר" אינו מקנה לו זכות לייצג את כלל האסירים. עוד נמצא כי הסעד המבוקש, שחל על כלל האסירים במתקן או אף בכל בתי הסוהר בישראל, חרג מסמכותו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, הדיון הצטמצם לעניינו האישי של העותר. לגופו של עניין, בית המשפט הכיר בחובתו של שב"ס לספק לאסירים תנאי מחיה מינימליים וסבירים, אך הדגיש כי על בתי המשפט לנקוט משנה זהירות בהתערבותם בענייני הכליאה. נמצא כי שב"ס נקט צעדים סבירים למיתון החום, כגון אספקת מאווררים, התקנת הצללות וחלוקת קרח ומים בקירור. כמו כן, בית המשפט הכיר בהשלכות הכספיות של התקנת מזגנים ובפגיעה הפוטנציאלית בשירותים חיוניים אחרים לאסירים. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המשיב, דחה את העתירה, והגיע למסקנה כי החלטת שב"ס שלא להתקין מזגנים נתונה לשיקול דעתו המנהלי וסבירה בנסיבות העניין. לפיכך נדחתה העתירה.