ת"פ 17477/09

תקציר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין סיכון חיי אדם בנתיב תנועה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. הנאשם, שהודה תחילה באשמה, הגיע להסדר טיעון עם התביעה, שהסתיים בכתב אישום מתוקן. בכתב האישום המתוקן נכתב כי הנאשם התנגש במכוון ברכבו של הקורבן במספר רב של הזדמנויות, תוך סיכון ביטחונו של הקורבן. הקורבן, המוכר לנאשם, נותר ללא פגע אך לרכבו נגרם נזק בסך 10,800 ₪. עדי אופי העידו מטעם הנאשם, הדגישו את תכונותיו החיוביות וייחסו את האירוע לאי הבנה. בנוסף, הציגה ההגנה הסכם סולחה, מסמך פיוס מסורתי, חתום על ידי הקורבן וראש מועצת הכפר, בבקשה לשחרר את הנאשם. התביעה הדגישה את חומרת העבירה ודרשה מאסר ממושך לצד מאסר על תנאי ושלילת רישיון הנהיגה של הנאשם, בעוד ההגנה ביקשה עונש מקל יותר, תוך הסתמכות על הודאת הנאשם, עבר נקי ואחריות משפחתית. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, גזר השופט על הנאשם שמונה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ושלילת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים. השופטת גם בחרה שלא לפסוק כל פיצוי לנפגעת, בהתחשב בהסכם סולחה. לנאשם ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון תוך 45 יום.