ע"ע 66554-09-14

תקציר

הערעור קשור לפרשנות הסכם קיבוצי שנחתם בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות הרפואית בישראל בשנת 1979, המעניק זכויות מיוחדות ל"מנהלים", לרבות הפרשות לקרן השתלמות וחופשת השתלמות בתשלום. הגדרת "מנהלים" בהסכם מציינת במפורש מספר משרות, אך אינה כוללת "מנהלי מרפאות חוץ בבתי חולים". המחלוקת היא האם מנהלי מרפאות חוץ נכללים בהגדרה זו. בית הדין האזורי קבע כי הם אכן נכללים ולכן יש לקבל את הזכויות המועדפות המוקנות למנהלים על פי ההסכם. רוב חברי בית הדין הארצי לעבודה, השופט פליטמן והשופטת טווינא, קיבלו את הערעור וביטלו את פסק הדין של בית הדין האזורי. הם קבעו כי נקודת המוצא לפירוש ההסכם היא לשונו, שאינה כוללת מנהלי מרפאות חוץ, וכי יישום ההסכם בפועל לאורך השנים, שלא היה אחיד ביחס למנהלים אלה, אינו מצדיק את הכללתם בהגדרה. השופט פליטמן הוסיף כי מנהל מרפאת החוץ אינו שווה ערך מבחינת סמכויותיו למנהל מחלקה. השופטת דוידוב-מוטולה חלקה על כך וטענה כי יש לאמץ את פסק דינו של בית הדין האזורי. היא הדגישה כי פרשנות הסכם קיבוצי צריכה להתבסס על מכלול הנסיבות, לרבות יישום ההסכם בפועל, ומצאה כי הצדדים להסכם הקיבוצי התכוונו מלכתחילה לכלול מנהלי מרפאות חוץ. תכליתו האובייקטיבית של ההסכם, היעדר כל הצדקה מהותית להבחנה בין מנהלי יחידות לבין מנהלי מרפאות חוץ, וההשפעה המפלה של החרגתם של האחרונים תומכים בפרשנות זו. נציג הציבור (עובדים) אלעזר וייץ הסכים עם השופטת דוידוב-מוטולה, ואילו נציגת הציבור (מעסיקים) אסתר דומיניצ'יני הצטרפה לדעת הרוב.