ת"א 30995-10-14

תקציר

התובעת, חברת עמק סליקורניה בע"מ, תבעה את משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה בגין נזקים שנבעו מכך שלטענתם לא סיפקו לה אישורי עבודה מספקים לעובדים זרים שהיו חיוניים לפעילותה החקלאית של גידול ירקות סליקורניה בין השנים 2010-2014. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו הסכם מכללא, התרשלו והציגו בפניה עובדות כוזבות. היא דרשה פיצוי בסך 2,796,228 שקל. התיק נדון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט מצא כי תביעת התובע חסרת שחר ודינה להידחות. ראשית, התובעת לא מיצתה את הסעדים המנהליים העומדים לרשותה, אשר היו יכולים להפחית את נזקיה הנטענים אם היו מצליחים. שנית, לגופו של עניין, התובע לא הצליח לבסס את חבות הנתבעים. ההיתרים לעובדים זרים לא היוו הבטחה שלטונית, והתובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעת הנטענת לבין נזקיה. בית הדין ציין כי התובעת הסתירה מידע חיוני בנוגע למספר העובדים הזרים המועסקים בפועל ולא בחנה חלופות אחרות לגיוס עובדים. בנוסף, הראיות הראו כי גידול סליקורניה לא היה רווחי, וזו הייתה הסיבה העיקרית לכישלון התובע. השופטת החליטה שלא לפסוק הוצאות לנתבעים, בהתחשב בפעילות החקלאית הציונית של התובעת באזור מרוחק בארץ. עם זאת, השופט העיר כי על הנתבעים לבחון מחדש את התנהלות המדריכים החקלאיים שלהם כלפי החקלאים. לפיכך נדחתה התביעה במלואה.