ע"ע 25794-04-13

תקציר

השופטים דחו את הערעור, שביקש להאריך את תחולתו של הסכם משנת 2006 המעניק תוספת שכר לכל עובדי המדינה שנקלטו ברמה מסוימת בשנת 2000. בית המשפט לא ראה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי המערערים הועסקו ברמות גבוהות מהמותר להם, וכי לשונו הפשוטה של ההסכם אינה מחילה עליהם את התוספת. השופטים ציינו כי הוראות המעבר של ההסכם, שקבעו את זכאות התוספת, אינן מפלות באופן שרירותי. גם אם הייתה אפליה, אל לו לבית המשפט להתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי, במיוחד כזה הנובע ממשא ומתן ממושך, ללא נסיבות חריגות ופגיעות קשות בזכויות חוקתיות, שלא היו קיימות במקרה זה. המערערים לא הצליחו להראות מדוע קבוצת ההשוואה שנבחרה לתוספת אינה ראויה, והרחבת הקבוצה תשבש באופן משמעותי את הבסיס של ההסכם הקיבוצי ואת השלכותיו התקציביות. זאת ועוד, המערערים לא הופלו לרעה בהשוואה לקבוצה הרלוונטית של עובדי מדינה שנקלטו בשנת 2000 בעלי השכלה וותק דומים, שכן קיבלו הטבות שכר משמעותיות שלא כדין. לבסוף, הדגישו השופטים כי עמיתיהם של המערערים שנשכרו בשנת 2001 לא הקימו זכות למערערים, וכל הפרה של החוק לגביהם אינה מעידה על אפליה.