ע"פ 268/59

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של ריגול והפרת פקודת הסודות הרשמיים [ח"י, פרק יא, עמ' 1003], ובפרט סעיף 3(1)(ג). הנאשם הורשע במסירת מידע לסוכן לא ידוע של מדינה זרה, שיש בו כדי להיטיב עם האויב ולפגוע בביטחון המדינה. העונש המקורי היה 18 חודשי מאסר, אך היועץ המשפטי לממשלה ערער על החמרת הענישה. בית המשפט קיבל את הערעור שכנגד והחמיר את העונש לשלוש שנות מאסר. ההרשעה אושרה על סמך הראיות לפיהן הנאשם סיפק לסוכן מידע רגיש לאורך תקופה ממושכת. המידע כלל את שמותיהם ורקעם של קצינים בכירים בצה"ל, מבנה יחידות הצבא ומיקומי מחנות שונים. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי הם לא היו מודעים לכוונותיו האמיתיות של הסוכן, שכן ניכר מדברי הנתבעת עצמה כי הם מבינים את טיב מעשיהם. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן הנתבעים פעלו מתוך רשלנות או ניסיון לבקר את הוריהם במדינה הזרה. באשר לעונש, הסכים בית המשפט עם היועץ המשפטי לממשלה כי יש מקום לעונש חמור יותר. השופטים הדגישו כי לא מדובר באירוע בודד אלא בשורה של פעולות לאורך זמן. הם ציינו כי העונש המרבי על עבירה כזו הוא ארבע עשרה שנות מאסר. בסופו של דבר, החליט בית המשפט כי עונש מאסר של שלוש שנים, החל ממועד מעצרו של הנאשם, מתאים יותר. פסק הדין אישר את ההרשעה ואת העונש המתוקן. מקרה זה ממחיש את התוצאות החמורות של פעולות הפוגעות בביטחון המדינה ואת העונשים המחמירים הכרוכים בעבירות ריגול.