תמ"ש 41470-10-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך מורכב בין אם לבת. האם, שהיא התובעת, טוענת כי העבירה את דירתה לבתה, הנתבעת, בתנאים מסוימים שהבת הפרה לכאורה, ובכך מצדיקה את ביטול המתנה. הדירה ניתנה במתנה בשנת 2012, ולטענת התובעת, המתנה הותנתה בזכותה להתגורר בדירה לכל החיים ובחובתה של הבת לדאוג לה. עם זאת, הבת מכרה את הדירה והשתמשה בתמורה לרכישת נכס אחר מבלי להתייעץ עם האם, מה שהוביל את האחרונה להגיש בקשה לביטול המתנה. השופט בוחן ביסודיות את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם כוללים את הנסיבות שהובילו למתנה, את היחסים בתוך המשפחה ואת ההתנהלות של שני הצדדים לפני ואחרי שהמתנה בוצעה באופן רשמי. השופטת מציינת כי בתביעה המקורית, שהוגשה בשנת 2020, לא הוזכרו תנאים או חיובים כלשהם הקשורים למתנה, שנטען כי מדובר בנאמנות או בפירוק שיתוף. רק לאחר שנה, בתביעה המתוקנת, החלה האם לטעון כי המתנה מותנית. השופטת מדגישה כי תנאי המתנה חייבים להיות מפורשים ואינם יכולים להיות משתמעים או בעל פה, ונטל ההוכחה מוטל על התובע. הראיות שהוצגו, לרבות מסמכים ועדויות עדים, לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי התקיימו תנאים כלשהם למתנה. יתר על כן, השופט מוצא את גרסת הנאשם לאירועים אמינה יותר. הבת הקדישה את חייה לטיפול בהוריה, הקריבה קורבנות אישיים משמעותיים, והמתנה הייתה אות הערכה על מסירותה. האם, לעומת זאת, תוארה כאדם תוקפני שהתנהגותו מתחה את היחסים בין הצדדים. השופט מגיע למסקנה כי התנהגותה של התובעת, ולא של הנתבעת, הובילה להתמוטטות מערכת היחסים ביניהם ולעזיבת האם את בית המגורים. ככלל, השופט מוצא את טענות הנתבע משכנעות יותר ודוחה את התביעה על הסף. בנוסף, השופטת מבקרת את התנהלות התובע במהלך ההליך, ומתארת אותה כמפוזרת ובזבזנית של משאבים שיפוטיים. כתוצאה מכך, נדרש התובע לכסות את הוצאות הנתבע בסך של 25,000 ₪, מתוך הכרה בסבלנותו ובמסירותו של הנתבע לאורך כל התהליך הארוך והמסורבל. פסק הדין מדגיש את חשיבותם של תנאים ברורים ומפורשים בהסכמי מתנה ומשמש תזכורת לכך שבתי המשפט לא יבטלו בקלות מתנות בין בני משפחה על בסיס תנאים מכללא או הסכמים בעל פה.