רע"א 7186/18

תקציר

שני אחים, דיב ונימר, היו בעלי חלקת אדמה ובית עליה. לאחר מותו של דיב בשנת 1995 ירשו ילדיו את חלקו. בשנת 2014 תבע נימר לפרק את השותפות במקרקעין אך נדחה. במקום זאת, בית המשפט הורה על מכירת הנכס, ועמד על כך שאלמנתו וילדיו של כרים - אחד מיורשיו של דיב - ימשיכו לשמש כדיירים מוגנים. המשיב, שרכש את זכויותיו של נימר, ערער, ובית המשפט המחוזי פסק לטובתם וקבע כי יש להעדיף חלוקה בעין. עם זאת, בית משפט השלום לא ערך בדיקה מלאה של אפשרות זו. כעת עותרים יורשיו של דיב לבית המשפט העליון, בטענה כי יש לחייב את המשיב למכור להם את חלקו. עוד הם טוענים כי למשפחתו של כרים יש זכויות שכירות מוגנות. שופט בית המשפט העליון מסרב לתת להם רשות ערעור, שכן הערכאות הנמוכות יותר כבר החילו את הדין לגבי חלוקה בעין. יתר על כן, טיעוני היורשים אינם מציגים שאלות משפטיות רחבות חדשות, ואין צורך בבירור מלא של העניין. לפיכך, בקשת הערעור נדחית. מפסק דין זה משתמע כי הצו הראשוני למכירת הנכס עומד בעינו, וייתכן שלמשפחתו של כרים לא הייתה דיירות מוגנת.