ת"א 1124/05

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2003, תבע את הנתבעים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים הודו בחבותם, והותירו את סכום הנזק להכרעת בית המשפט. התובעת טענה כי היא סובלת מחבלות בגב ובאף, שהובילו לנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 14.5%. עם זאת, בית המשפט מצא כי נכותה התפקודית נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית שלה. הדו"ח של האורתופד הצביע על הגבלה קלה בלבד בתנועה, ולא נמצאה עדות לטיפולים מתמשכים או רכישות של משככי כאבים. באשר להעסקתה של התובעת, ציין בית הדין כי היא חזרה לאותו קו עבודה לאחר התאונה כפי שעשתה לפניו, ועבדה כזונה או מלצרית. בית המשפט מצא כי כושר ההשתכרות שלה נמוך מהשכר הממוצע במשק, בעיקר בשל בחירותיה שלה. לפיכך נדחתה דרישת התובעת לפיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק. במקום זאת התקבלה נכות תפקודית של 10%, והפסדיה העתידיים התבססו על שכר של 4,500 שקל. בית המשפט פסק לתובע 28,770 ₪ בגין כאב וסבל, 26,538 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ו-55,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידית. הפיצויים בגין הוצאות רפואיות, נסיעות וסיוע מאחרים, בעבר ובעתיד, הסתכמו ב-15,000 ₪. בתוך כך, נדחתה בקשתו של התובע לסיוע עתידי של צד ג', שכן הדבר לא עלה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה האורתופדי. במקום זאת, הוענק סכום חד פעמי של 25,000 ₪ עבור קטגוריה זו. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל והצמדתם, סך הפיצויים שנפסקו לתובע הסתכם ב-138,098 ₪. סכום זה כלל הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות טרחת עורך דינו של התובע והוצאות משפטו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, עם חלון ערעור של 45 יום לבית המשפט המחוזי.