ע"א 2602/01

תקציר

המערערים והמשיב חלוקים ביניהם באשר לשווי הזכות בהסכם מכר, המשפיע על גובה מס הרכישה ומס שבח החייבים בו. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור שכן הוא אינו מגלה בעיה משפטית וכי ראוי לחשב את התמורה החוזית על ידי הוועדה. מנגד, טוענים המערערים כי היה על המשיב לאמץ את התמורה החוזית הקבועה בהסכם המכר. בית המשפט מצדד במשיב בקובעו כי נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח כי התמורה בהסכם לא נקבעה בחוסר תום לב או בשל יחסים מיוחדים, דבר שהמערערים לא עשו. זאת ועוד, בית המשפט תומך בהחלטת המשיב להתעלם מהשווי החוזי ולהשתמש במקום זאת בתמורה הצפויה במכירה בשוק החופשי, שכן שווי השוק גבוה משמעותית. טענות המערערים כנגד אופן חישוב התמורה החוזית נדחות אף הן, שכן לבית המשפט אין עילה להתערב בשומות הוועדה המבוססות על חוות דעת מומחים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.