ע"א 20679-03-10

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על ביצוע תשלומים והערעור מוגש על ידי המערערת על פסק דינו של בית משפט השלום לטובת המשיב. המשיב, קיבוץ מחצבות בית אלפא בע"מ, פתח תיק הוצאה לפועל נגד נאג'י וחברתו לגביית חוב בסך 317,180 ₪ לאחר שצ'ק שנתנה חברתו של נאג'י למשיב חולל בשל כיסוי לא מספק. חקירה העלתה כי נאג'י וחברתו המשיכו לעבוד תחת שמו של המערער שבבעלות יאן ואליאס. לפיכך ביקש המשיב מלשכת ההוצאה לפועל להורות על הסרת מסך ההתאגדות בין חברתו של נאג'י לבין המערער ולצרף את המערער כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל. לשכת ההוצאה לפועל קיבלה חלקית את העתירה והמערער פנה לבית משפט השלום לקבלת פסק דין הצהרתי. בית משפט קמא מצא כי אין זהות מלאה בין המערערת לבין החברה של נאג'י, אך קיימת שותפות והצדיק את הסרת מסך ההתאגדות. משכך, היא אפשרה את הכללתו של המערער כחייב בתיק ההוצאה לפועל, אך הגבילה את ההחזר ל-49% מהכספים המגיעים למערער. בית משפט קמא אף אישר את הצו למסור למשיב את רשימת הלקוחות של המערער. לאחר מכן הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בו טען כי שגה בית משפט קמא. שופט בית המשפט המחוזי, השופט גרשון, הסכים עם המערער והדגיש כי אין זהות מלאה בין המערער לבין החברה של נאג'י והשניים אינם חברות קשורות. לכן, לא הייתה עילה להרמת מסך האסוציאציה ביניהם. עוד ציין גרשון כי בית משפט השלום נעדר סמכות ליתן את הסעדים שנתן למשיב, שכן המשיב לא תבע סעד כלשהו ולא ניתן היה לצרף את המערער כחייב לפי חוק ההוצאה לפועל. גרשון הציע לקבל את הערעור, לקבוע כי לא הייתה הברחת נכסים וכי אין סיבה להרים את מסך ההתאגדות או לכלול את המערער כחייב. תחת זאת, גרשון הציע כי המשיב יוכל לתבוע רק 49% מהכספים המגיעים למערער מהמשיב הפורמלי. השופט גריל, הנשיא, החזיק בדעה הפוכה והסכים עם ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא. גריל הדגיש כי פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שאין להתערב בהם על ידי ערכאת הערעור. גריל סבר כי מסקנתו של בית משפט קמא מנומקת היטב ומבוססת על ראיות מוצקות, ואין כל סיבה והצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור. לפיכך הציע גריל לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב. השופט וילנר היה שותף לאותה דעה של גריל וסבר כי מאחר שהמשיב מס' 3 חתם על ערבות תמידית בלתי מוגבלת, הוא הפך לאחראי אישית והמשיב זכאי לתבוע את נכסיו האישיים. וילנר טען כי סוגיית הרמת המסך לא התעוררה במקרה זה והמשיב יכול היה לממש את זכויותיו של המשיב 3 בחברה המערערת בשל חובתו כלפי המשיב. ברוב דעות פסק בית המשפט המחוזי לטובת המשיב ודחה את הערעור. למשיב נפסקו 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין שישולם על ידי המערערת.