תלה"מ 3918-12-22

תקציר

התובעת, הנמצאת במאבק גירושין ומשמורת עם הנתבע, ערערה על החלטת בית הדין הרבני בעניין מזונות זמניים. התובע טען כי בית הדין הרבני נעדר סמכות לפסוק בעניין וביקש מבית המשפט האזרחי להכריז על בטלות הוראת בית הדין הרבני. בית המשפט האזרחי דחה את בקשת התובעת וקבע כי לבית הדין הרבני סמכות להכריע בסוגיית מזונות הילדים. פסק הדין התבסס על הסכמתו של התובע לסמכותו של בית הדין הרבני, המשתמעת ממעשיו. ראשית, התובע לא ערער על ההחלטה הראשונית של בית הדין הרבני ואף ביקש הפחתה בגובה המזונות הזמניים בדיון מאוחר יותר. שנית, השיהוי המשמעותי של למעלה משנה בהגשת תביעה לבית המשפט האזרחי הצביע על קבלת סמכותו של התובע מבית הדין הרבני. בנוסף, הדגיש בית המשפט האזרחי את עקרון תום הלב בהליכים משפטיים, וציין כי היה על התובע להעלות את טענת הסמכות בהזדמנות הראשונה וכי התנהלותו לאורך כל ההליך מעידה על חוסר תום לב. עוד ציין בית המשפט כי נושא מזונות הילדים עדיין תלוי ועומד בבית הדין הרבני, והתובעים יכולים להעלות את טענותיהם שם. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, והתובעת חויבה לשאת בהוצאות הנתבעת, בהתחשב בכך שייצגה את עצמה.