ת"פ 33882-04-16

תקציר

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של חבלה בכוונה תחילה בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק. בכתב האישום נטען כי בין הנאשם לבין שימי ממר"ם התגלע סכסוך שהוביל לפגישה שנקבעה בין הצדדים. ביום האירוע הגיע שימי ממר"ם לביתו של הנאשם בירושלים יחד עם שלושה אנשים נוספים, בהם נתנאל אלנקווה ואוראל ברסקה. זמן קצר לאחר מכן, הגיע הנאשם עם אדם נוסף וירה מספר יריות במרכז גופות הקורבנות ממרחק של מטרים ספורים, ופצע את אוראל ברסקה. לאחר מכן נמלט הנאשם מהמקום, ניתק את הטלפון שלו ונעדר במשך מספר ימים. המשפט התמקד בשאלה האם הנאשם הוא היורה. התביעה טענה כי הוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר באמצעות ראיות חיצוניות, לרבות שיחות בין נתנאל למודיע, שיחות טלפון של בר שלושה, הימצאות מפתחות הנאשם בזירה ועדויות של עדי ראייה. הם גם הצביעו על התנהגותו המפלילה של הנאשם לאחר האירוע, שהתאפיינה בבריחתו מהמקום ובגרסתו הכוזבת לאירועים. ההגנה, לעומת זאת, ביקשה את זיכויו של הנאשם, בטענה כי אשמתו לא הוכחה. לטענתם, המקרה נחקר תחילה כניסיון רצח בתוך הכנופיה עצמה וכי היריות שנורו היו בתגובה לתקיפת הנאשם. ההגנה הציגה ראיות המזכות את הנאשם, וטענה כי יצא מביתו ונסע במונית, ולכן לא סביר שיש ברשותו את מפתחות רכבו, שנמצאו בזירה. הם גם ערערו על מהימנות עדויות עדי הראייה, וטענו כי התיאורים אינם מזהים את הנאשם באופן ייחודי. לאחר ששקל את שפע הראיות שהציגו הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי התביעה הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. הראיות החיצוניות, לרבות שיחתו של נתנאל עם המודיע ושיחות הטלפון של בר שלושה, זיהו במפורש את הנאשם כיורה. הראיות הפורנזיות, ובפרט מיקום המפתחות ותרמילי הפגזים, תמכו בגרסת התביעה וסתרו את גרסת הנאשם לאירועים. זאת ועוד, עדותו של הנאשם הייתה חסרת אמינות, עם מספר סתירות ושקרים הנוגעים להיבטים מכריעים בתיק, כגון יחסיו עם שימי ממר"ם והמניע לירי. הצטברות הראיות, יחד עם דחיית גרסת הנאשם, הביאו את בית המשפט להרשיע את הנאשם בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות ובנשיאת נשק.