רע"א 4029/03

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בין שני בעלים משותפים של חלקת קרקע בנתניה. החלקה, המכונה גוש 7933, חלקה 277, נמצאת בבעלות משותפת של המערערים, עוואדי, והמשיבים, חרמוני. לכל צד יש את הדירה שלו על המגרש והוא מחזיק בהסכם שכירות על מחצית החלקה עם מינהל מקרקעי ישראל. המחלוקת המרכזית נסובה סביב חלוקת החזקה לכאורה בחלקה לשטחי שימוש בלעדיים. עוואדי טוען כי בשנת 1986 הושג הסכם, אז רכשה חרמוני את דירתם, שחילקה את המגרש לשטחים המשמשים באופן בלעדי את כל אחד מהצדדים. חרמוני, לעומת זאת, מכחיש את קיומו של הסכם כזה. הנושא נדון תחילה בבית משפט השלום בנתניה, שדחה את תביעת חרמוני לצו מניעה נגד עוואדי וקבע כי התנהגות הצדדים מעידה על הסכם שיתוף. על החלטה זו ערער חרמוני לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שקיבל את הערעור וקבע כי הסכם השיתוף בעל פה ניתן לפירוק בכל עת על ידי מי מהצדדים וכי החזקה הבלעדית אינה מהווה חלוקה של זכויות הקניין, שנותרו בלתי מחולקות בין שני הבעלים המשותפים. בית המשפט המחוזי דחה גם את תביעתה של חרמוני לפיצוי כספי. ערעורו של עוואדי לבית המשפט העליון, שביקש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, נדחה, ובית המשפט הסכים עם פסיקות הערכאה הנמוכה יותר. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי הסכם השיתוף אינו גובר על רישום המקרקעין הרשמי, שהציג את שני הצדדים כבעלים משותפים, ולכן הזכויות הקנייניות נותרו בלתי מחולקות. פסק דין זה אישר מחדש את חשיבותם של רישומי רישום מקרקעין רשמיים ודחה את הערעור ללא כל צו להוצאות.