רע"ב 3522/20

תקציר

ניתוח משפטי של המקרה בעניינו של האסיר יום טוב דניאל כהן ושחרורו לפי שיקול דעת לפי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר I. סקירה כללית של המקרה וההקשר המשפטי תיק זה עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר דחה את עתירתו של כהן לשחרור מינהלי או לחופשה מיוחדת לפי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. סוגיות הליבה נסובות סביב סמכויות שיקול הדעת של שירות בתי הסוהר (שב"ס) במתן שחרור, טענות לאפליה וסיווגו של כהן כ-ALMB (רקע מיעוט בסיכון או פרופיל דומה). המסגרת המשפטית תלויה בעיקר בסמכות שיקול הדעת הנתונה לשב"ס ובסטנדרטים של הביקורת השיפוטית החלים על החלטות הנוגעות לשחרור אסירים. II. עקרונות משפטיים ואמות מידה של ביקורת שיפוטית א. שיקול הדעת של החלטות על שחרור אסירים על-פי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר, לשב"ס יש סמכות רחבה להעניק שחרורים מינהליים, לרבות "חופשת קורונה", הרלוונטית במיוחד בתקופת הקורונה. שיקול דעת זה צריך להיות מופעל על בסיס שיקולים של ביטחון, הערכת סיכונים ומכסות מדיניות (למשל, "מכסה מסוימת של אסירים הזכאים לשחרור מנהלי"). בתי המשפט נוקטים באופן מסורתי ריסון שיפוטי כאשר הם בוחנים החלטות שיקול דעת כאלה, ומתערבים רק אם יש פגם ברור, שרירותיות או הפרה של הגינות פרוצדורלית. ב. ביקורת שיפוטית ועילות התערבות הרשות השופטת הישראלית הדגישה כי תפקידה אינו להעריך מחדש את הגופים המהותיים, אלא להבטיח ששיקול הדעת יופעל בגבולות החוק, ללא שיקולים שרירותיים או מפלים. לכך מתחזק העיקרון לפיו כל עוד לא קיימות ראיות ברורות לאפליה או לטעות פרוצדורלית, בתי המשפט יקיימו בדרך כלל שיקול דעת מנהלי, במיוחד בהחלטות ביטחוניות ומבצעיות מורכבות (ראו רע"א 1494/19 שירזי נ' מדינת ישראל). ג. ראיות וסודיות השימוש שעושה הרשות בדוחות חסויים, המוערכים כ"רלוונטיים, עדכניים ורציניים למדי", עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי לפיו החלטות המבוססות על מידע רגיש או מסווג מוגנות מפני ביקורת שיפוטית, אלא אם כן מתרחשות חריגות פרוצדורליות. בתי המשפט מכירים בצורך בסודיות בהחלטות ביטחוניות ומקבלים כי דיווחים אלה מהווים בסיס לגיטימי לסיווג ולקבלת החלטות. ד. טענות לשוויון ואפליה טענות בדבר אפליה דורשות ביסוס באמצעות ראיות קונקרטיות המוכיחות יחס שונה המבוסס על קריטריונים אסורים. הנטל מוטל על העותר להוכיח כי הליך קבלת ההחלטות היה נגוע באפליה, שבית המשפט המחוזי מצא כי חסרה כאן. ג. חידושים משפטיים וגישה שיפוטית א. כבוד למומחיות אדמיניסטרטיבית המקרה מדגים את הכבוד של הרשות השופטת למומחיות מנהלית, במיוחד בהחלטות ביטחוניות וניהול בתי סוהר. בית המשפט הכיר בשיקולים המורכבים בהקצאת פרופילים כגון ALMB ובקושי להבטיח יחס שווה כאשר נסיבות המקרה שונות. ב. ביקורת שיפוטית על מידע סודי היבט בולט בתיק זה הוא הכרתו של בית המשפט בתוקפם של דוחות חסויים העומדים בבסיס החלטות הסיווג וקבלת חומרתם מבלי לדרוש גילוי של תוכנם. זה משקף גישה מאוזנת בין שקיפות לחששות אבטחה, ומחזק את הסטנדרטים המשפטיים לקבילות והתחשבות במידע רגיש. ג. שיקול דעת מבוסס מכסות ההכרה במכסה ספציפית לשחרורים מנהליים מכניסה אלמנט פרוצדורלי חדשני, המאזן בין זכויות הפרט לבין שיקולים מערכתיים. הוא מדגיש שיקול דעת מנהלי מוגבל אך לא מבוטל על ידי מגבלות מדיניות, ומחזק את החשיבות של קבלת החלטות מבוססת קריטריונים. IV. סיכום ומשמעות משפטית שלילת רשות הערעור מדגישה את העקרונות המשפטיים הבאים: - הסף למתן רשות ערעור על החלטות הקשורות לבתי הסוהר הוא גבוה, ושמור בעיקר למקרים הנוגעים לשאלות משפטיות משמעותיות בעלות חשיבות ציבורית. - שיקול הדעת המופעל על ידי שב"ס, כאשר הוא מוצדק ומבוסס על הערכות חסויות מקיפות נשמר בדרך כלל, אלא אם כן הוכחו פגמים פרוצדורליים או אפליה. - בתי המשפט מאשרים את הצורך המעשי בסודיות בהערכות ביטחוניות, בתנאי שההליך מכבד את ההגינות הפרוצדורלית. - טענות על אפליה וסכסוכי סיווג דורשות ראיות קונקרטיות; קביעות כלליות אינן מספיקות כדי לערער על החלטות הנתונות לשיקול דעת. מקרה זה מאשר מחדש את תפקידה של הרשות השופטת כבודק פסיבי של שיקול הדעת המופעל במסגרות משפטיות ומדיניות מבוססות, ומחזק את העיקרון של כיבוד מומחיות מנהלית בהקשרים ביטחוניים ותיקון מורכבים.