דב"ע מב/1 - 7

תקציר

חוק שירות המדינה (גמלאות) נועד להבטיח למדינה כוח עבודה יציב ומעניק פנסיה לעובדי מדינה שפרשו לגמלאות. זה ממומן דרך התקציב ואי אפשר לחרוג ממנו. "חוזה מיוחד" יכול להיעשות עם עובדי מדינה במקרים ספציפיים, אך אינו גובר על החוק. המערער, שכיהן כמנכ"ל עד שנת 1975, מבקש פנסיה על בסיס חוזה מיוחד, אך המדינה מסרבת. בית המשפט קובע כי לא נכרת חוזה כזה וכי לממונה על הגמלאות אין סמכות לעשות זאת כעת. בעוד שבית המשפט שואף למנוע אפליה, פעולותיה הבלתי חוקיות של רשות אינן מצדיקות אי חוקיות נוספת. הנציב אינו מחויב לנהוג במערער שלא על פי דין. סעיף 107 לחוק הגמלאות, המאפשר חוזים מיוחדים, מחייב כי היחיד הועסק תחת חוזה בעת פרישתו. מאחר שלא כך היה במקרה של המערערת, הסעיף אינו חל. בית המשפט מציין בעיות עם התיקונים לחוק הגמלאות ופעולות מנהליות נלוות, היוצרות חוסר ודאות. עם זאת, תקופת שירותו הארוכה של המערער משמעה כי הוא אינו זוכה ליחס בלתי הוגן והמלצה לפנסיה של סגן שר אינה מוצדקת. הערעור נדחה, ומשקף את תחולתו החוקית של חוק הגמלאות, ללא צו להוצאות. פסק דין זה מבהיר את הוראות החוק ואת הפעולות המנהליות הנוגעות לפנסיה של עובדי מדינה.