עת"מ 65908-08-22

תקציר

טענת העותר בדבר היתר בניה שניתן להקמת מבנה שחסם את הנוף מדירתו נדחתה על ידי בית המשפט. העתירה נדחתה בשל השיהוי של העותרת בהגשת התביעה, כמעט שנתיים לאחר הוצאת היתר הבנייה, והשינויים הפיזיים שכבר בוצעו באתר בתקופה זו. בית המשפט קבע כי העותר ידע או היה עליו לדעת על השלכות הבנייה על מראה דירתו זמן רב קודם לכן, וניסיונות ההידברות שלו לא הצדיקו את העיכוב. עוד קבע בית המשפט כי החלטת ועדת התכנון לאשר את היתר הבנייה הייתה סבירה ובהתאם להוראות התכנון הרלוונטיות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי העותר תבע בעבר פיצוי בגין הראייה החסומה בהליך מנהלי אחר, דבר שערער את תביעתו הנוכחית. העותר חויב לשאת בהוצאות המשיבים, בסך כולל של 45,000 ₪. החלטה זו התקבלה על בסיס דוקטרינת השופט דה-פקטו, הנותנת תוקף לפעולותיהם של יחידים שחזקה עליהם שיש להם הרשאה חוקית, גם אם הסמכתם נמצאה מאוחר יותר פגומה. במקרה זה, ליו"ר הוועדה שחתם על ההחלטה היה מינוי שפג תוקפו, אך בית המשפט קבע כי הוא עמד בדרישות להיחשב שופט בפועל, ופסילת מינויו אינה מצדיקה את ביטול ההחלטה.