עמ"נ 72377-10-21

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם אישורה של תכנית מתאר מחוזית, תמ"א 6, הצדיק פיצוי לבעלי הקרקע שבתחומה, תוך הפרה לכאורה של האופק התכנוני שנקבע בתמ"א 13. המשיבים תבעו פיצויים בגין הנזק הנטען לאדמותיהם, חלקות 72 ו-75, בגין אישור התכנית. אלא שהמערערת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה, דחתה את תביעתם, והביאה את המשיבים להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה בחיפה. ועדת הערר מצאה לטובת המשיבים וקבעה כי תמ"א 6 שינתה את האופק התכנוני של תמ"א 13 ומינתה שמאי מייעץ להערכת ירידת ערך המגרשים. לאחר הליך ממושך, קביעתו הסופית של השמאי המייעץ והחלטת ועדת הערר חייבו את המערער לפצות את המשיבים. מחוסר שביעות רצון, ערער המערער בטענה כי תמ"א 6, בהיותה תכנית מחוזית, אינה יכולה להחליף את התכנית הארצית, תמ"א 13. בית המשפט נעתר, קיבל את הערעור וביטל את החלטות הערכאה הנמוכה יותר. השופט קבע כי תמ"א 6 אינה יכולה לפגוע בזכויות שנקבעו בתמ"א 13, ואופק התכנון נותר ללא שינוי. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על התנהלות ועדת הערר לקביעת שווי הקרקע, וציינה כי לא ניתנה למערערת הזדמנות הוגנת להציג את טענותיה ביחס לשומות שהשתנו על ידי השמאי המייעצ. משכך, התקבל הערר, והחלטות ועדת הערר בוטלו, תוך שהוא פוטר את המערער מכל חובה לפצות את המשיבים. תחת זאת, חויבו המשיבים במשותף לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המערערת ולהשיב את שכר הטרחה ששילמה המערערת.