ע"א 3614/06

תקציר

בעל דירה, הרשומה ככזו בלשכת רישום המקרקעין, ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהורה לו לשלם לקבלן שיפוצים עבור עבודות שבוצעו בשטחו. המערער טען כי הוא רק נאמן של הדירה ואין לו יריבות עם הקבלן המשיב. הקבלן תבע את המערערת בעילה של אחריות חוזית, באמצעות סוכן של המערערת שהזמין את עבודות השיפוץ, ובטענה של עשיית עושר ולא במשפט. הסוכן המדובר לא נקרא להעיד על ידי אף אחד מהצדדים. בית המשפט המחוזי קיבל תחילה את טענת המשיב, והביא את המערער לערער בנימוק שהמשיב לא הוכיח את טענתו בדבר שליחותו של סוכנו הנטען של המערער. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבעה כי השופט ביסס את החלטתו על ממצאים עובדתיים, שערכאת הערעור אינה יכולה לדחות. המערער, כבעלים הרשום של הדירה, לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי הוא רק נאמן, מה גם שהוא רשם את הנאמנות רק שנתיים וחצי לאחר ביצוע עבודות השיפוץ. יתר על כן, החוק הישראלי מניח כי הבעלים הרשום של נכס אחראי לחובות הקשורים לנכס, אלא אם הוכח אחרת. מאחר שהמערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו, ומאחר שממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי התבססו על התרשמות ישירה של העדים, קבע בית המשפט לערעורים כי אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.