ע"א 5457-04-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בעילה של יריבות. המערערים לא הביאו כל ראיה קונקרטית שיש בה כדי להוכיח כי לא קיימת יריבות בינם לבין המשיב. בית המשפט בחן בקפידה את העדויות, התצהירים והסיכומים הקשורים לתיק זה ומצא כי טענות המערער לא היו משכנעות דיין כדי לדחות את התביעה. השופט הסכים עם החלטת בית משפט קמא וקבע כי אין בסיס לקבל את טענת היעדר היריבות במקרה זה. בהמשך לפיצוי שנפסק למשיב, הסכים השופט עם גישתו של בית משפט קמא לחישוב הסכום. השופט הדגיש כי הפיצוי צריך להתבסס באופן אידיאלי על ראיות, אך במקרה זה, מאחר שהיו קשיים מובנים בכימות הנזק, נעשה שימוש באומדן במקום. השופט פירט את המורכבות הכרוכה בקביעת שיעורי ירידת ערך מסחרית ואובדן הכנסה בימי הקבע. השופט הגיע למסקנה כי הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא היו סבירים ולא חרגו מהתחום המקובל. לפיכך, גם הערעור לפיצויים נדחה. לפיכך, הערעור בכללותו נעדר כל יסוד ודינו להידחות. המערער יישא בהוצאות ערעור זה ובשכר טרחת עורך דין, כפי שיפסוק בית המשפט.