רע"א 21381-09-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים **רע"א 21381-09-25** **לפני:** כבוד השופטת רות רונן **המבקשת:** אזורים בנין (1965) בע"מ **נגד** **המשיבים:** 1. חובב ביטון 2. עמי פולמן 3. ממונה על חדלות פירעון – מחוז ירושלים **בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.6.2025 בחדל"ת 41407-09-21 שניתנה על ידי כב' השופט (בדימ') א' רון** **פסק-דין** **השופטת רות רונן:** 1. **מבוא והצגת השאלות המשפטיות:** ההליך בפניי עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הורה על ביטול חילוט ערבויות בנקאיות מכוח סעיף 219 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק"). השאלה המרכזית הנדונה היא האם סעיף 219(א)(1) לחוק, העוסק בביטול פעולות המקנות עדיפות לנושה, חל גם על מימוש ערבויות בנקאיות אוטונומיות, במיוחד כאשר החייב מצוי בהליכי חדלות פירעון. 2. **רקע עובדתי:** * המבקשת ("אזורים") התקשרה בהסכמים לביצוע עבודות בנייה עם חברת "ארלנגר בע"מ" (להלן: "החברה"). * החברה הפקידה בידי אזורים ערבויות בנקאיות בסך כ-1.4 מיליון ש"ח להבטחת התחייבויותיה. * על רקע קשיים כלכליים של החברה, הודיעה אזורים ב-13.9.2021 על כוונתה לחלט את הערבויות, בטענה להפרת חוזים. * ב-17.9.2021, חלטה אזורים את הערבויות בפועל, והבנק העביר את הכספים לחשבונה. * ב-14.9.2021 נפתח הליך חדלות פירעון ראשוני בעניין החברה, אשר נסגר בשל העדר סמכות מקומית. * ב-30.9.2021 נפתח ההליך בבית המשפט המחוזי בירושלים (בית משפט קמא), ניתן צו איסור דיספוזיציה, ובהמשך ניתן צו לפתיחת הליכים ומונו נאמנים (המשיבים 1-2). * אזורים הגישה תביעת חוב בסך כ-38 מיליון ש"ח, אשר צומצמה על ידי הנאמנים לכ-1.28 מיליון ש"ח. * הנאמנים עתרו לבית משפט קמא לביטול חילוט הערבויות, בטענה כי בוצע בחוסר תום לב ונועד להעדיף את אזורים על פני נושים אחרים, בהתאם לסעיף 219(א)(1) לחוק. * בית משפט קמא קיבל את בקשת הנאמנים והורה על ביטול החילוט, בקובעו כי מדובר ב"פעולה" לפי סעיף 219(א)(1) לחוק, אשר הובילה לפירעון חוב המבקשת והקנתה לה עדיפות על פני יתר נושי החברה. 3. **טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור:** * **המבקשת (אזורים):** החלטת בית משפט קמא פוגעת במעמדן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות ועלולה להשפיע לרעה על חיי המסחר. סעיף 219(א)(1) לחוק אינו חל על חילוט ערבויות בנקאיות, שכן החייב בפועל הוא הבנק ולא החברה חדלת הפירעון. בנוסף, התנאי הקבוע בסעיף 219(א)(1)(ג) לחוק (קבלת חלק גדול יותר מהחוב) אינו מתקיים, שכן מימוש הערבות אינו מביא יתרון לנושה ביחס למצב שהיה לולא ההליך. * **המשיבים (הנאמנים):** בקשת רשות הערעור מוקדמת. החלטת בית משפט קמא היא החלטת ביניים. החילוט בוצע שלא כדין, מתוך ידיעה על כניסת החברה לחדלות פירעון. סעיף 219 חל על כל פעולה המביאה לפירעון חוב או לקידומו, ולא רק על פעולות שביצע החייב עצמו. מימוש הערבויות הביא לקידום מעמד אזורים בסדר הנשייה. * **המשיב 3 (הממונה על חדלות פירעון):** סבור שיש לקבל את בקשת רשות הערעור. ההליכים המשפטיים אינם מאיינים ערבויות בנקאיות. חילוט הערבות אינו מהווה פעולה שהתנאי השלישי בסעיף 219(א)(1)(ג) מתקיים לגביה. פרשנות מרחיבה של סעיף 219 עלולה לזעזע את עולם המסחר ולעודד שימוש מניפולטיבי בהליכי חדלות פירעון. 4. **ניתוח משפטי והלכות רלוונטיות:** * **מהות הערבות הבנקאית האוטונומית:** השופטת רונן סוקרת את המאפיינים המרכזיים של ערבות בנקאית אוטונומית, כפי שהתפתחו בפסיקה: * **עקרון ההתאמה:** הקפדה יתרה על תנאי הערבות למימושה. * **עקרון העצמאות:** זוהי התחייבות עצמאית, נפרדת ובלתי תלויה בעסקת היסוד. מימושה אינו מותנה בבירור מחלוקות הנוגעות לעסקה האמורה. הפסיקה אף הגדירה אותה כ"התחייבות לשיפוי" הניתנת על ידי הבנק. * **השלכה מסחרית:** עקרון העצמאות נועד להגביר יציבות וודאות בחיי המסחר, באמצעות מנגנון פיננסי ודאי, יעיל ומהיר. * **היקף התערבות שיפוטית:** הפסיקה מצמצמת ככל הניתן את היקף ההתערבות השיפוטית במימוש ערבויות אלה, ומתירה זאת רק במקרים חריגים של תרמית חמורה או נסיבות מיוחדות. * **מעמד הערבות הבנקאית האוטונומית בהליכי חדלות פירעון:** * הפסיקה הכירה בכך שמעמדה הייחודי של הערבות הבנקאית האוטונומית נשמר גם כאשר החייב מצוי בהליכי חדלות פירעון. זאת, מכיוון שמדובר בהתחייבות של צד שלישי סולבנטי (הבנק) לשפות את המוטב, באופן הניתק מהליך חדלות הפירעון של החייב. * בתי המשפט לחדלות פירעון רשאים להורות על עיכוב זמני של חילוט ערבויות בנקאיות אוטונומיות, בעיקר בתחילת ההליך ולשם שמירת המצב הקיים, אך מדובר בצווים זמניים לתקופות קצרות, ובעיקר לפני מימוש הערבות. * **תחולת סעיף 219(א)(1) לחוק:** * הסעיף עוסק בביטול "פעולה שהביאה לפירעון חוב לנושה או לקידומו בסדר הפירעון", שנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים. * הסעיף דורש התקיימות שלושה תנאים מצטברים: * (א) מועד ביצוע הפעולה חל בתוך שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים (או שנה לפני כן אם הנושה הוא קרוב). * (ב) במועד הפעולה היה החייב חדל פירעון. * (ג) בשל הפעולה ייפרע לאותו נושה חלק גדול יותר מהחוב לעומת החלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון. * השופטת רונן מציינת כי תחולת הסעיף אינה מוגבלת לפעולה שנעשתה בידי החייב עצמו, אלא עשויה להשתרע גם על פעולות שמקורן בצדדים שלישיים. * **יישום על מקרה הערבויות הבנקאיות:** * **תנאי (א) ו-(ב):** בענייננו, תנאים אלו מתקיימים. החילוט בוצע בסמוך לפתיחת ההליך, והחברה הייתה חדלת פירעון. * **תנאי (ג) – הליבה של ההכרעה:** השופטת רונן קובעת כי תנאי זה **אינו מתקיים** לגבי מימוש ערבות בנקאית אוטונומית. הסיבה לכך היא שהתחייבות הבנק היא עצמאית ובלתי תלויה בחברה. הבנק, כצד שלישי סולבנטי, יידרש לשלם את מלוא סכום הערבות, ללא קשר למצב הכלכלי של החברה. לכן, מימוש הערבות אינו מביא לכך שהמוטב (אזורים) ייפרע בחלק גדול יותר מחובו בהשוואה למה שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה. חילוט הערבות אינו "מקדם" את הנושה מעבר למצבו אלמלא כן. * הטענה כי הסכם שיפוי בין החברה לבנק עשויה להשפיע על קופת הפירוק נדחית אף היא, שכן אין בכך כדי לשנות את העובדה שהבנק עצמו חייב בתשלום המלא מכוח התחייבותו העצמאית. * השופטת מדגישה את ההשלכות השליליות האפשריות של פרשנות מרחיבה של סעיף 219, אשר עלולה לזעזע את עולם המסחר, לפגוע בוודאות המסחרית, לעודד שימוש טקטי בהליכי חדלות פירעון, ולהרתיע גורמים מסחריים מלהתקשר עם חייבים בקשיים. * **התערבות שיפוטית במימוש ערבות – האם טעונה אישור בית משפט?** * השופטת רונן דוחה את הטענה כי מימוש ערבות בנקאית טעון אישור בית המשפט מכוח סעיף 245 לחוק. סעיף זה חל רק לאחר מתן צו לפתיחת הליכים והוראה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו. בענייננו, החילוט בוצע טרם מתן צו לפתיחת הליכים. 5. **הכרעה:** * השופטת רונן מקבלת את בקשת רשות הערעור, דנה בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור, ומקבלת את הערעור. * **ביטול החלטת בית משפט קמא:** נקבע כי החלטת בית משפט קמא לבטל את חילוט הערבויות מכוח סעיף 219(א)(1) לחוק בטלה. * **הנימוק המרכזי:** מימוש ערבות בנקאית אוטונומית אינו עונה על התנאי השלישי הקבוע בסעיף 219(א)(1)(ג) לחוק, המהווה תנאי הכרחי לתחולת הסעיף. * **תוצאה:** המבקשת (אזורים) רשאית לממש את הערבויות הבנקאיות. * **הוצאות:** בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 6. **חידוש משפטי עיקרי:** הפסיקה בזה מחדשת וקובעת באופן ברור כי הוראות סעיף 219(א)(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, העוסקות בביטול פעולות המקנות עדיפות לנושים, **אינן חלות על מימוש ערבויות בנקאיות אוטונומיות**. זאת, משום שהתנאי הקבוע בסעיף 219(א)(1)(ג) לחוק, לפיו הפעולה צריכה להביא לכך שהנושה ייפרע חלק גדול יותר מהחוב לעומת מה שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון, אינו מתקיים כאשר מדובר בערבות בנקאית אוטונומית. ההתחייבות העצמאית של הבנק מבטיחה למוטב את קבלת מלוא סכום הערבות, ללא קשר למצבה הכלכלי של החברה חדלת הפירעון, ולפיכך מימושה אינו מהווה "העדפת נושים" במובן של סעיף זה. קביעה זו שומרת על מעמדן הייחודי של ערבויות בנקאיות אוטונומיות ועל יציבות חיי המסחר.