ת"א 38657-04-13

תקציר

התובעת, שחכרה מסעדה מהחברה לפיתוח עכו העתיקה, העניקה לנתבעת זכות להפעילה. חוזה החכירה היה כפוף לאישור החברה לפיתוח עכו העתיקה, שהיה תנאי מתלה בהסכם ההרשאה בין התובעת לנתבעת. לאחר שהחברה סירבה לאשר את החוזה, ביטל התובע את ההסכם ודרש את פינוי הנתבעת, מה שהוביל למחלוקת על מועד פינוי המסעדה. התובע תבע את הנתבעת על כך שלא התפנתה במועד, ודרש פיצוי על בסיס ההסכם. עם זאת, בית המשפט מצא כי תנאי ההשעיה לא התקיים, וביטל את ההסכם בדיעבד. כתוצאה מכך, נדחתה תביעת התובעת לפיצוי חוזי לאחר מועד הביטול. התובעת הייתה זכאית לפיצוי בגין הפרת הנתבעת טרם הביטול, אך לא הצליחה להוכיח את הכוונה שעמדה מאחורי סעיף הפיצוי המוסכם, המגביל את תחולתו לעיכובי פינוי. בנוסף, התובעת כבר קיבלה דמי שימוש נאותים עבור כל תקופת השיהוי באמצעות הסדר נפרד. לבסוף, בית המשפט קבע כי הנאשם פינה את המסעדה עד ליום 18.8.2011. תביעתה של התובעת נדחתה, והיא חויבה לשלם לנתבע 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת תביעה.