עמ"ש 17274-03-18

תקציר

פסק דין זה דן בשני ערעורים בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הסכם גירושין. הערעור הראשון מערער על דחיית התביעה לביטול ההסכם, בטענה כי תביעת המשיב פסולה בשל התיישנות וחוסר כשרות משפטית של המנוח. עם זאת, בית המשפט דוחה ערעור זה, וקובע כי התביעה נדחתה בצדק, שכן היא הוגשה שנים לאחר ביצוע ההסכם ומימושו, והמנוחים ויורשיהם לא ניסו לבטלו בתקופה זו. בנוסף, בית המשפט מקבל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בנימוק של שיהוי, ומדגיש כי המשיב יכול היה להגיש תביעה שכנגד או לבקש תיקון של ההגנה אך בחר שלא לעשות כן. הערעור השני מתייחס לפרשנות ההוראות הכספיות של הסכם הגירושין והחזר הוצאות. בית המשפט מקבל ערעור זה באופן חלקי. היא קובעת כי המערערת זכאית להחזר הוצאות מסוימות, לרבות הוצאות קבורה וקצבה חודשית שנוכו במהלך אשפוזו של המנוח, בהפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום. עם זאת, בית המשפט מסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הרכב המוזכר בהסכם, שכן הרכב שנרכש היה שונה מהדגם שצוין. באשר להוצאות רפואיות והוצאות סיעוד, הורה בית המשפט על שיפוי למערערת, בציינו כי הוצאות אלה לא כוסו על ידי הקצבה החודשית. כמו כן, בית המשפט דן בחלוקת חובות העיזבון בין היורשים. היא קובעת כי חוסר ידיעתו של המשיב על החוב אינו רלוונטי, וידיעתו של המנוח משמעה אחריות בלתי מוגבלת. לפיכך, המשיב חייב רק בשווי חלקו בירושה בעיזבון. בית המשפט מתייחס גם להוכחת שווי העיזבון, וקובע כי על המשיב להביא ראיות לשווי העיזבון. לסיכום, בית המשפט ממליץ לדחות את ערעור המשיב ולקבל חלקית את ערעורו של המערער. המשיב מחויב לשלם למערער את הסכומים הנקובים, לרבות שכר טרחת עורך דין, ואילו המערער יקבל את פיקדונות בית המשפט משני הערעורים. השופטים מסכימים עם פסק הדין המקיף, וההחלטה תועבר לבאי כוחם של הצדדים.