דנ"א 504/00

תקציר

בית המשפט קבע כי יש לקבל את ערעורה של המבקשת, אך חזקת השיתוף אינה משתרעת על זכויות במקרקעין שנרכשו לאחר פרידת בני הזוג, במקרה זה זכויות החכירה. טענת העותרים כי עליהם לקבל חלק מזכויות החכירה נדחית, שכן אלה הושגו באמצעות משא ומתן עצמאי שניהל המשיב עם המינהל שנים לאחר גירושיהם. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שראוי לשקול את זכויותיו המקוריות של העותר בנכס ואין לשלול אותן לחלוטין. לפיכך, בית המשפט מורה כי בעוד שהעותרת אינה זכאית למחצית מזכויות החכירה, על המשיב לפצות אותן בסכום השווה למחצית הזכויות שהיו בידי בני הזוג טרם פרידתם. סכום זה יחושב על בסיס הסכם הגירושין משנת 1977. כן ביקשה העותרת לקיים דיון נוסף לעיון חוזר בפסק הדין, אשר נדחה על ידי בית המשפט מאחר שאינו עומד בדרישות לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. פסק הדין אינו סותר פסקי דין קודמים, וטיעוני העותר נסובים בעיקר סביב קביעות עובדתיות ומשפטיות, שאינן מתאימות לדיון נוסף. העתירה נדחית, והעותר אחראי להוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.