רע"פ 7382/20

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית משמעותית או כאשר קיים חשש לעוול מהותי, כפי שהוזכר בפרשת תורג'מן. לאחר בדיקה, הבקשה המדוברת אינה עומדת בקריטריונים אלה, מה שמוביל לדחייתה. המבקש ערער על חוקיותה של תקנה 44א, המתייחסת לחזקת המסירה בגין הודעות על עבירת תעבורה. חוקיותה של תקנה זו אושרה במקרים קודמים כגון אזוב נ' עיריית ירושלים ועיריית הרצליה נ' כרם, והימנעותו של המבקש מהעלאת השגות אלה בפני בית משפט קמא מהווה הפרה של סדר הדין המקובל בדבר הצגת טענות חדשות בשלב הערעור, כפי שנקבע במקרים כגון רחמים נ' מדינת ישראל. טענותיו הספציפיות של המבקש בדבר פגמים במסירה נחשבו ייחודיות למקרה ולא העידו על סוגיות משפטיות רחבות יותר או עיוות דין, כפי שנתמך בהתייחסויות למקרים אחרים כגון סמימי נ' מדינת ישראל. כמו כן, למבקש עבר לא מבוטל של 85 הרשעות קודמות, לרבות עבירות תנועה, המצדיקות את ההחלטה לפסול את רישיון הנהיגה. פעולה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות ענישה מקובלת כפי שהודגם בפרשת Yulazari v. מדינת ישראל. משכך, הבקשה נדחתה, בוטל עיכוב הביצוע שניתן קודם לכן בפסילת הרישיון, והמבקש הונחה להגיש את רישיונו עד ליום 1.12.2020.