דב"ע נה/257 - 3

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כוללת מספר טענות הקשורות להעסקת סוכן פרסום בחברת פרסום. הסוכן תבע תשלום עבור הפרשי שכר ועמלות על מספר עסקאות, וכן פדיון דמי הבראה. בית המשפט קיבל את התביעה להפרשי שכר ועמלות על עסקה מסוימת אחת, אך דחה את התביעות בגין שתי עסקאות אחרות. הטענה הראשונה נגעה לעסקה עם חברה בשם "כובע קש". בית הדין הסכים כי המעסיק הפחית באופן חד צדדי את שיעור העמלה ללא הסכמת העובד, דבר שהיווה הרעה בתנאי העבודה. לפיכך הייתה העובדת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 16,675 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 16.8.92, מועד התפטרותה. הטענה השנייה בדבר עסקת חליפין עם העיתון "גלובס" נדחתה. בית הדין הסכים עם המעסיק כי העובד אינו זכאי לעמלה על עסקה שהמעסיק לא קיבל עבורה כספים. הצ'ק מ"גלובס" עבור העמלה הוחזר, והמעסיק היה מעורב בתביעה מתמשכת בנוגע לעסקה זו. בית הדין דחה גם את תביעתה של העובדת להחזר ניכויים משכרה, וקבע כי היה נוהג של ניכוי עמלות בגין שיקים שלא כובדו, והעובדת לא התנגדה לנוהג זה במהלך העסקתה. תביעה נוספת לעמלה על פרסומת של עיריית ירושלים נדחתה אף היא, מאחר שהעובדת לא הביאה ראיות מספיקות להסכם או נוהג כדי לתמוך בטענתה. בית הדין הורה למעסיק לשלם לעובד הפרשי שכר והפרשי עמלות בגין עסקת "כובע הקש", וכן הפרשי ריבית והצמדה. הפיצוי של הלנה בגין סכומים אלה הופחת עד למועד פסק הדין, ויוטל רק אם הסכומים לא ישולמו בתוך 14 יום. דעת הרוב פסקה גם פיצויי הלנה מלאים, כולל פיצויי פיטורים, אם לא שולמו בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין. ככלל, הערעור התקבל בעניין התביעה לפיצויי פיטורים, אך נדחה בכל יתר הסעיפים, ולא נקבע צו להוצאות. פסק הדין הוקרא בירושלים ב-15 ביולי 1996.