ע"ר 20298-11-23

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה כספית בסכום של למעלה מ-143 מיליון שקל, שהוגשה על ידי אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (IDB), המיוצגת על ידי נאמן שמונה במסגרת הליכי חדלות פירעון, נגד שני נתבעים: Dolphin Netherlands BV (Dolphin), חברה הולנדית, ו-lRSA - Inversiones y Representaciones Sociedad Anonima (IRSA), חברה ארגנטינאית. בתקופות הרלוונטיות, דולפין הייתה בעלת השליטה באי.די.בי, ואילו אירסה הייתה בעלת השליטה בדולפין. התביעה נסובה סביב כישלונן לכאורה של דולפין ו-IRSA לכבד את התחייבויותיהן הכספיות כלפי אי.די.בי, כפי שמפורט בשני מסמכים מ-29 באוגוסט 2019. בעוד התשלום הראשון בסך 70 מיליון שקל בוצע, שני התשלומים הנותרים מתוך 210 מיליון השקלים שהובטחו לא בוצעו. הדבר הוביל לפתיחת הליכי חדלות פירעון נגד אי.די.בי. אי.די.בי עתרה לבית המשפט בדרישה לחייב את דולפין ואירסה לשלם את היתרה. הנתבעים ביקשו לערער על סמכות בית המשפט, שנשללה על ידי הרשם בהחלטה מיום 2.7.2023. IRSA, שלא הייתה מרוצה מהחלטה זו, ערערה. עם זאת, דולפין לא ערערה וגם הצהירה כי לא תתמוך בערעור של IRSA. במהלך ההליכים התברר כי דולפין ואירסה נשלטו על ידי איש העסקים אדוארדו אלשטיין. בית המשפט בחן לגופו של עניין ומצא כי אי.די.בי הציגה טענה סבירה, ראויה לטיעון, כנגד שני הנתבעים. נקבע כי בעוד לשון המסמכים עשויה לעורר ספקות מסוימים לגבי חובתה של IRSA, ראיות חיצוניות הצביעו על כוונה אחרת. יתר על כן, בית המשפט הצדיק את אופן הגשת התביעה נגד IRSA, שנעשה מחוץ לנוהל הסטנדרטי של אמנת האג בשל השיהוי הבלתי סביר של הרשויות הארגנטינאיות וחוסר שיתוף הפעולה. בית המשפט דן גם בסוגיית השיפוט והגיע למסקנה כי בית המשפט הישראלי הוא הפורום המתאים, בהתחשב בכך שרוב פעילותה ונכסיה של אי.די.בי נמצאים בישראל, לצד הציפייה שהמחלוקת המשפטית תיפתר בישראל. השופט הדגיש את הזהירות הנדרשת במקרים של המצאות כדי למנוע ניגודי שיפוט וחוסר נימוס בינלאומי. עם זאת, בסופו של דבר, ההחלטה להתיר את ההמצאה ולדון בתיק בבית המשפט הישראלי אושרה. לבסוף דחה השופט את ערעורה של IRSA, הסכים עם החלטת הרשם והטיל על המערערת הוצאות בסך 25,000 ₪. השופטת הדגישה כי תוצאת הערעור לא הושפעה מיתר השיקולים והטענות שהוצגו.