רע"א 2102/20

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לסעד זמני בנוגע לסכסוך בין המבקשים - ככל הנראה יזמי נדל"ן או חברות בנייה - לבין המדינה, בנוגע לתשלומים בגין בניית דירות. הסוגיה המרכזית העומדת על הפרק היא אי הכללתם של רוכשי הדירות כצדדים לבקשה לסעד זמני, אותה מבקשים מבקשים המבקשים. בית המשפט מחליט להותיר את ההחלטה האם יש לצרף את רוכשי הדירות כצדדים להליך העיקרי. במקום זאת, היא מתמקדת בבקשה הנוכחית לסעד זמני. השופט פוסק לטובת המבקשים, ומקבל את בקשתם לסעד זמני. הדבר מוצדק על בסיס מאזן הנוחות, תוך הכרה בקושי לגבות תשלומים שנויים במחלוקת מרוכשי דירות רבים אם המבקשים יצליחו בתביעתם. בנוסף, נכונותם של המבקשים להפקיד את הסכום שבמחלוקת בקופת בית המשפט מבטיחה את החזרת הכספים לרוכשי הדירות אם המבקשים יפסידו בתביעתם. כמו כן, מתשובת המדינה עולה כי היא לא תתנגד לבקשה חדשה בצירוף רוכשי הדירות. עוד מציין בית המשפט כי אין צורך לפרט סנקציה בגין אי ציות המבקשים להוראות המדינה. לבסוף, מדגישה השופטת כי בדרך כלל, תגובות המשיבים והדיונים חיוניות בטרם מחליטים על סעד זמני. עם זאת, במקרה זה, בית המשפט מפעיל את סמכותו הטבועה להחליט ללא תנאים מוקדמים אלה, שכן הבקשה, על פניה, מצדיקה סעד זמני. אשר על כן, הערעור מתקבל, בכפוף לדיון מחודש אפשרי של בית המשפט המחוזי בעניין הסעד הזמני עם הכרעתו בתיק העיקרי.